קשר בין מטפל ומטופל

שלום! אני בטיפול כבר שנה וחצי אצל מטפלת משפחתית-זוגית (התחלנו בטיפול זוגי ואחרי כמה פגישות רק אני נשארתי בטיפול). בזמן אחרון שמתי לב שאני חושבת זמן רב על המטפלת, המון פעמים ביום אומרת את שמה, חולמת בלילה שאני ילדה קטנה והיא מחבקת אותי, אני דואגת למטפלת, רוצה גם לתמוך בה. אני רואה בה גם אמא, חברה. אני יודעת שחלק מהדברים אני משליכה, אך לא הכל. מאוד כואב לי שקשר הזה לא יכול להיות דו-צדדי. למרות שהמטפלת לפעמים משתפת אותי בדברים אישיים שלה, אני מרגישה שאני רוצה מעבר...

שלום מעין, על-פי התיאוריה הפסיכולוגית הקלאסית, את מתארת את נפלאות תהליך ההעברה (transference), המתבטא בהתקה של תחושות השייכות למערכת יחסים משמעותית בחיי המטופל/ת אל דמות המטפל/ת. במקרה שתיארת נראה שמדובר במערכת יחסים של הורה וילד, וזה יכול להיות מעניין להתבונן בטיפול עצמו בהקשרים השונים ליחסייך עם הורייך ובן-זוגך. אני רוצה להוסיף לכך גם תשובה "פחות קלאסית", לפיה המטפל/ת בהחלט יכול להוות דמות שהיינו רוצים להיות עמה בקשר גם מעבר לשעות הטיפול, וברגעים כאלה כדאי להזכיר לעצמנו שנפגשנו בהקשר טיפולי, והקשר אינו יכול ואינו אמור להפוך לקשר חברי על-מנת לאפשר את המשך העבודה הטיפולית. אני יודעת שזה יכול לעורר רגשות רבים וסותרים, ולהיות מבלבל ביותר, ואני מציעה בחום להביא את הקונפליקטים האלה לתוך הטיפול! בהצלחה, אורנה