איום של המאהב- לספר לבעל

אני בת 49 נשואה 26 שנים עם ילדים. בעלי אלים מילולית כלפי ולאחרונה החלטתי להתגרש ממנו. במקביל הכרתי אדם צעיר ממני בשנה וחשבתי שאיתו אוכל לבנות מחדש את חיי. הוא היציע לי לעזור לי בתהליך הגירושים כאשר מבחינתו אמר שישמח שאהיה אדם חופשי, בעל חופש לבחור את מי הוא רוצה בחייו, ואם אחליט להכניס אותו לחיי זה יהיה נהדר , ומצד שני אם אחליט לאחר שיעזור לי בתהליך הגירושים שאין לי רצון להמשיך בקשר איתו זה גם בסדר מבחינתו. הוא לחץ עלי להודיע מיידית לבעלי על רצוני להתגרש ואני התמהמהתי. הוא ניתק עימי את הקשר למשך שבוע בו הרגשתי שאיבדתי אדם יקר, אדם שברצוני לחלוק איתו את שארית חיי, ולכן חידשתי איתו את הקשר. לפני שבוע הקשר נותק שוב- והפעם בטונים מאוד צורמים, מאחר ואמרתי לו שהודעתי לבעלי על רצוני להתגרש, ובעלי ביקש צ'אנס לנישואים שלנו ואני הסכמתי. מיותר לציין שלדעתי הצ'אנס הזה לא יצליח כי בעלי לא ישנה, ואמנם גם לא משנה התנהגותו. ניסיתי להסביר למאהב (כך אקרא לו כאן לצורך הענין) שהצ'אנס הזה מבחינתי ניתן רק כדי שארגיש לגמרי שלימה שעשיתי את כל מה שביכולתי לעשות, ואין שום דרך גישור ביני לבין בעלי, כלומר- למען הפרוטוקול שיירשם שניסיתי הכל. המאהב לא היה מוכן לשמוע כלום ואמר שאני נוכלת, סידרתי אותו, ופתח בפרץ של קללות. בסופו של דבר איים שהוא יספר לבעלי שאני בקשר איתו כבר שנה ושוכבת איתו (השתמש במילים בוטות יותר) יום יום. למרות שזה ממש לא לענין לצייין- בכל זאת אציין שהקשר הוא רק חצי שנה ושכבתי איו רק לאחרונה, 3 פעמים, כשכבר הייתי נחושה בדעתי שהוא הגבר של חיי ואיתו אמשיך את פרק ב'. אני נתונה בחרדה שמא הוא יספר לבעלי ואין לי מושג כיצד לנהוג. ברור לי שהוא לא אמר זאת רק בגדר איום , וברור לי שהוא מסוגל לעשות זאת, מאחר והפעיל גם כן איומים כלפי חברתו לחיים , אשה שאיתה היה בקשר לאחר גרושיו. הוא גרוש פעמיים, ולאחר מכן חי עם חברה במשך 5 שנים. אני נכנסתי לתמונה לאחר שאיתה הכל הסתיים. הוא קילל אותה באוזני , אך אלי מעולם לא דיבר בצורה לא יפה.. את הקללות שמעתי רק בשיחה האחרונה בא אמרתי לו ששוחחתי עם בעלי ונתתי לו צ'אנס (כביכול) לחברתו שלא נהגה כנראה כמצופה ממנה- הוא היזיק בכך שהפיץ במייל מכתב לכל חבריה, להוריה, ולמקום עבודתה בה הוא מספר כמה שטן היא. לכן אני מסיקה שהוא יכול לממש איומו כלפי. שאלתי היא- האם עלי להמשיך בשתיקתי ולשכוח ממנו(הקשר שלנו נותק לפני שבוע).. ברור שאין ברצוני להמשיך איתו בקשר כי אני יודעת שבאיזשהו זמן הוא יכול שוב להתפרץ עלי כך, במילים שהדעת לא סובלת ובלללות בלתי הגיוניות. או - אולי, מצד שני עלי בכל זאת לשוחח איתו ולרכך אותו בדרך זו או אחרת כדי שלא יממש איומו כלפי . שוב אני אומרת- אין שום סיכוי שאחזור אליו, ודי ברור שהוא מחק אותי כפי שמחק את 2 נשותיו הקודמות ואת חברתו לחיים. איני יודעת איך נוהגים עם אדם כל כך אלים מילולית ואולי גם פיזית, איני יודעת למה לצפות ממנו. האם טלפון ממני יעלה שוב את חמתו?? אולי כדאי להשאר בשתיקתי וכך הכל ירגע וגם הוא ישכח.. אנא עיזרו לי...

שאלה לי אלייך - למה את ממשיכה בקשר איתו אם ידעת שהוא אלים? זה מסוג היחסים האלו שנשים תמיד מסתבכות איתם, כשהן רגילות לאלימות הן מוצאות עוד גברים אלימים.. אם אלו כאלה איומים את יכולה לפנות למשטרה. חוצמזה שמעניין לשמוע את הסיפור שלך, בד"כ יש היפוך תפקידים, זו האישה המאהבת שמאיימת...

לאיילת שלום וברכה, לפי דעתי עליך לא לעורר פילים מרבצם דהיינו: לא ליזום קשר מצדך היות ומדובר באדם לא צפוי ואין לך כל נקודת הנחה ואחיזה מה יהט יחסו כלפיך בעת האינטראקציה המחודשת ויתכן מאד כי תהווי לו טריגר מעורר. אלו מסוג האנשים שמתרגזים בנקל אך באותה סחרחרה נרגעים... ומאחר והחיפזון הנה מהשטן, ברגע שחמתו תבער בו שוב הוא עלול לממש את איומו במחי רגע אחד זועם, אגרסיבי ואימפולסיבי ואף להתחרט על המהלך שנקט כאשר יהא מאוחר מידי. מצדך עליך לנתק כל מגע עם אדם מסוגו- בכל המישורים. ובמידה ויצור הוא את הקשר- מחדש, עליך להיות נעימה ומרככת אך עם זאת אסרטיבית דיו על מנת להבהיר לו שהמניפולציות שלו אינן עובדות עליך ואת שלמה עם עצמך ועם החלטתך שאינכם מתאימים זה לזו (ללא כל תלות וקשר למוסד הנישאוין- אם יעמוד על תילו או לא) ושמבחינתך את מוכנה לשמור על קשרי ידידות גרידא ותו לא (גברים כמעט תדיר אינם נעתרים לידידות סתמית שאינה מולידה מעבר לכך..על כן זאת התחמקות נון שאלנטית כשידך על העליונה) ואל תזכירי את דבר אותם האיומים , לזכר אותם הימים הנוראים.... (שסביר להניח כשחמתו שככה אף האיומים נהיו עמומים ויתכן כי אינם ברי תוקף בכלל) ולשקול את שיקום מוסד הנישואין או פירוקו, תחת עיין פקוחה, מתוך מודעותף הכרה ובחירה ללא מניעים אישיים- סוביקטיביים ואינטרסנטיים... בהצלחה רבה.

שלום איילת, ההחלטות העומדות בפנייך הן מורכבות ובעלות השלכות משמעותיות, וטבעי להתלבט בהן בצורה רצינית וממושכת. כשקראתי את הודעתך עלתה בי התהייה האם ייתכן שאת עצמך עדיין לא בטוחה ביחסך כלפי הבעל וכלפי המאהב, ומתוך ההתלבטות שלך מתקשה לבחור בדרך פעולה ברורה. נראה לי נכון להגיע בעצמך להחלטה סופית לגבי הגירושים, ולעמוד מאחורי החלטתך. אם את מעוניינת לתת לנישואים צ'אנס, תני להם צ'אנס אמיתי, ואם אינך מאמינה עוד שיש לכם אפשרות להצליח, הרי שאין חשיבות ממשית ל"פרוטוקול" בו יירשם שעשית כל מה שאפשר (פשוט כי אינך רוצה לעשות "הכל"...) באופן דומה, תצטרכי להגיע להחלטה פנימית ברורה בנוגע למאהב, ואני מאמינה שאז יהיה לך ברור יותר כיצד נכון להתייחס לאיומיו. אני יודעת שמדובר בתהליכים קשים ביותר, ונראה לי חשוב שתדעי מה את עצמך רוצה לעשות, ופחות להתנהל בהתאם לרצונות הבעל והמאהב. אולי תרצי לעבד את הדברים בצורה מעמיקה יותר בשיחות עם פסיכולוג? בהצלחה, אורנה

תודה רבה לכן,נגה, מיוחדת במינה, וכמובן אורנה ראובן-מגריל... עברו מספר ימים מאז כתבתי בסערת רגשות. בינתיים החלטתי לתת צ'אנס אמיתי לנישואין.. את המאהב-החלטתי כמובן להשאיר כפרק מאחורי, אמנם פרק כואב אך למדתי ממנו הרבה.. מקווה שלא יממש איומיו- אך אם כן- אדע טוב יותר כיצד להתמודד עם זה, והרבה בעזרתכן... איילת