אפתיות?

הבעיה שלי היא כזו: לאור מעשים שאני עושה (דברים לא יפים לאנשים שכן איכפת לי מהם או מעשים לא יפים לאנשים שאיכפת לי מהם ואני אומרת שכביכול לא אעשה אותם שוב אבל עושה בכל זאת) הגעתי למסקנה שכנראה או שאני מאוד אפתית לגבי עצמי או הסביבה או שפשוט אני עושה דברים מבלי לחשוב על התוצאות ואח"כ מתחרטת ומתייסרת. מה עושים?

אני גם שמה לב שיכול להיות שאני גם על הזמן בודקת גבולות, בכל מה שקשור למין וכולי. אולי זה משהו לא טוב? לפני שאני עושה את המעשה אני לא חושבת שאני אתייסר ככה אח"כ אבל אח"כ מתייסרת. חשוב לציין שאני גם לא כל כך נהנית רגשית בד"כ מהמעשים האלה ולא פיזית, אלא רק התרגשות מהמעשה האסור או מהמעשה הלא קונבנציונלי. או משהו כזה. אני כאילו לא יכולה לשלוט בעצמי. למה זה קורה?

לאפתית שלום, את מתנהגת בצורה שלא מובנת לך: עושה מעשים שמתחרטת עליהם ולא מבינה מה מניע אותך. את שואלת את עצמך אם את בודקת גבולות או אולי אפתית ולא איכפתית מאנשים שחשובים לך. ישנן כמובן דרכים רבות להעלות השערות מדוע את מתנהגת בצורה כזו. את בעצמך מעלה חלק מההשערות, כמו להתרגש מהמעשה האסור. יתכן שאת בשלב בחיים בו את בודקת מי את ואחת הדרכים לבחון זאת זה למתוח את הגבולות שלך ודרך ההתנהגות החדשה והגבולות החדשים להכיר את עצמך. הקושי הוא כפי שאת מציינת לחיות עם התוצאות ועם תחושות החרטה על מה שנראה בדיעבד כמעשה שלא טוב לך איתו. נסי להמשיך ולחשוב עם עצמך "מה מניע אותי בהתנהגות הזאת?". ככל שתגיעי לתובנות טובות יותר, תגלי שיותר קל לך לשלוט על ההתנהגויות הללו וגם שיש לך פחות צורך להתנהגות שבודקת את גבולותייך. בהצלחה, גדעון