תרופות דיכאון ללא עבודה, מסגרת, וללא משמעות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום, אני כבר שנים בדיכאון גדול, אם כי לפני כשנה כאשר התחלתי ליטול תרופות רמת הצער והעצב של הדיכאון ירדה. אולם למרות זאת אני בדיכאון פחות קשה, ואני מהרהר כל הזמן מה אני עושה בכלל פה הרי אני לא אוהב לא לעבוד לא ללמוד, הדבר היחיד שאני אוהב זה גם הדבר שיש לי אובססיה כלפיו ואני אף פעם לא מצליח להגשימו כמעט וזהו סקס בשילוב השפלה מנטלית ואובססיה חזקה לבנות יפות שיתנו לי את הסקס והאהבה, מה שלא קורה. היו ימים לאחר התרופות שהיה לי מצב רוח טוב וכלל לא חשבתי על משמעות. אבל כאילו שוב התפקחתי ואני חש ריק, חי סתם, רק בגלל שאנשים הולידו אותי. איך אני יכול שוב להגיע למצב שלא ארגיש את הריקנות הזו? לא אכנס לבעיות של הגשמת הפנטזיות כי היא ארוכה מאוד, ובנוסף הייתי גם בטיפול פסיכו תרפיה ולא עזר בעניין. מה עוד אפשר לעשות? אני מרגיש סתם יבש, חסר משמעות, האם חייבים לעבוד ולעשות דברים בשביל להשכיח זאת? והרי גם את העבודה אני לא אוהב והיא בעצמה עושה לי דיכאון, אבל מצד שני אני במצב משונה היות ולמרות אי המשמעות הכדורים הוציאו ממני את המחשבות האובדניות רוב הימים. בקיצור הכל מאוד מבולבל, ונדמה לי שהתשובה היחידה שאקבל זה שאני צריך לעבוד ולעשות משהו.
פלוני שלום, אתה מתאר במכתבך תחושת חוסר משמעות, חוסר טעם. הכל נראה טפל. אכן זה "כוחו" של הדיכאון: כל דבר עובר דרך פילטר שחור, וגם הדברים שהן טובים יחסית הינם חסרי משמעות ולא נחשבים. אז מה לעשות? ודא שאתה מקבל טיפול משולב: הן טיפול תרופתי והן טיפול שיחתי. הוכח שבמצבי דיכאון זה השילוב היעיל יותר. בנוסף, נסה ללמוד על הדיכאון. הן לגבי מה עוזר לך אישית בדיכאון שלך והן דרך ספרות על הנושא. קשה לעבור את הדרך הזו לבד. נסה למצוא לך מסגרת תומכת, בנוסף למטפליך. בהצלחה, גדעון
מסגרת תומכת נוסף למטפלים- למה הכוונה?
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
