מעצבן!

אני מסיימת תואר ראשון בפסיכולוגיה באונ' ת"א ואני מקווה שאתקבל ללימודי פסיכולוגיה קלינית. ברצוני לחלוק איתך את התחושה הלא טובה שלי והיא שכיום כל עובד סוציאלי יכול לעסוק בטיפול ולמעשה הוא/היא עוקפים את הדרך המייגעת שאנו(משתמשת כבר בלשון רבים...) עוברים עד להכשרתנו כפסיכולוגיים קליניים, היום לתוכניות הפסיכותראפיה השונית מקבלים גם יועצים חינוכיים למיניהם ועוד כל מיני תארים מצחיקים... האם זה פייר והוגן , איך את רואה את המצב??

שלום רוני. אני חייבת לומר שכאחת כמוך שסיימה תואר ראשון בפסיכולוגיה ורוצה להתקבל לשני, אני הייתי מאוד מופתעת מההודעה שלך. אני מציעה לך לגשת לעיין בספרים לפני שאת פוסלת, ישנם אנשים שבאמת לא מקבלים הכשרה מספקת, אבל לגבי עובדים סוציאליים קלינים, הם רשאים לטפל ואם לא נראה לך מסלול הלימודים שלהם, אז תלמדי לקבל את זה או שתעברי למסלול אחר שיותר יתאים לך.

שלום רוני, בניגוד לכותבת הקודמת, אני לא מרגישה מופתעת מכך שלקראת שלב המיון למגמות הטיפוליות מתעוררות בך תחושות מורכבות. לאחר העבודה הקשה שהשקעת במהלך התואר הראשון, את עומדת בפני תהליך המיון למגמות הטיפוליות, אשר בוודאי משאיר אנשים מוכשרים רבים בתחושת אכזבה ומרירות. בתקופה כזו טבעי להרגיש שיש אי צדק מסויים בכך שמסלולי לימודים אחרים מאפשרים דרכים "פשוטות" יותר למקצוע טיפולי. אני חושבת שכמו כל דבר בחיים, תלמידי המגמות הקליניות עושים בחירה מסויימת. נכון שנדמה שהאוניברסיטאות הן אלה שבוחרות, אבל למעשה כל סטודנט בוחר להיכנס לתהליך הכשרה ממושך ודורשני, שקשה מאוד להתפרנס בכבוד במהלכו, ובכך מוותר על מסלולי הכשרה אחרים. עבורי, הבחירה הזו הייתה נכונה, משום שאני מרגישה שרכשתי השכלה ומיומנויות בעלות אופי מסויים, המתאים לי. אני מרגישה שהמקצוע שלי אחר ושונה מעבודה סוציאלית, תרפיה באומנויות או ייעוץ חינוכי. אני לא מרגישה שבעלי מקצועות אחרים "עוקפים" אותי, משום שהדרך שאני עוברת מתאימה למקצוע בו בחרתי. וזו הייתה בחירה שלי, לא פחות מאשר של המגמה הקלינית באוניברסיטת ת"א... נראה לי נכון לבדוק בתוכך האם את בוחרת בדרך הזו, על כל חסרונותיה ויתרונותיה. לפעמים זה מתאים יותר לבחור בדרך אחרת למקצוע טיפולי שונה, ואני בטוחה שגם שם יהיו חסרונות ויתרונות... המון הצלחה, אורנה