מה אני אמור לעשות עם התחושה הזו שלאף אחד לא אכפת

ממני? אני יודע שלחסרה שלי מאוד אכפת ממני, ולהורי אכפת ממני כמה שהם מסוגלים. אבל אני חש שלאף אחד לא אכפת ממני. אני בדיכאון- בגלל תחושה זו או בנוסף אליה... ואינני יודע מה לעשות עם ההרגשה הקשה הזו. אני בטיפול נפשי, הלכתי לפסיכיאטר לפני מס' ימים כדי שיתאים לי טיפול תרופתי, ואני ממשיך לחוש שלאף אחד לא אכפת ממני.

הי רון, בתור מי שמרגישה רגשות דומים, והולכת לטיפול פסיכולוגי וזוכה לטיפול תרופתי - אני רוצה לומר לך שקודם כל תתמידי בטיפול, שזה הכי חשוב. השינוי יגיע, והמחשבות שמלוות אותך הם חלק מהדיכאון, והוא יעבור. מה שיכול לעודד הוא שלכל דבר בחיים יש התחלה אמצע וסוף..(פשטני אך מרגיע) כי גם למחשבות האלו, לדיכאון ולתקופה שאת עוברת - בעיקר בגלל שאת מטופלת - יש סוף. ולכן תשאירי לך את זה במחשבה, בנוסף למחשבות האחרות ואני מאחלת לך שהרגשות הקשות שאת מתארת יעברו לך בהקדם. קוקי

שלום רון, אני חושבת שאפשר להתייחס לטעות הכתיבה "חסרה" במקום "חברה" כסימבול לתחושת הריק והחוסר שאתה מתאר. אתה חווה כאב, ומרגיש שלאיש לא באמת אכפת ממך. לצד זאת, אתה פועל בדרך הנכונה - הטיפול פסיכולוגי והטיפול תרופתי יתנו את אותותיהם בקרוב. שמור על עצמך, אורנה

הי רון נורא נגע לי מה שרשמת, וכנראה כן לאנשים אכפת לך ואפילו לאנשים שלא מכירים אותך כי עובדה שהגיבו לך (יותר מ-1)וזה יפה גם לי ואני מתארת שלעוד אנשים ישנה לפעמים את ההרגשה הזו ואני חושבת שחוץ מהטיפול שאתה מקבל תנסה לא לחשוב על הריקנות הזו ותנסה להעסיק את עצמך בכל מה שאפשר,ואם בא לך תוכל להתכתב איתי (אם תרצה) [email protected] שיהיה בהצלחה

היש לך כרטיס בתפוז? אם כן אשמח לדעת מה כתובתך בו.

תודה על התגובות. מאוד מעריך את זה. אין זה משנה שקוקי פנתה אלי בלשון נקבה- העיקר הכוונה ואהבתי את מה שהיא כתבה. עודדו אותי התגובות. האמת היא שהתחלתי הבוקר לקחת כדורים ואני אופטימי כעת ומקווה שהשינוי החיובי בפתח (הלוואי). הערב הייתי אצל הורי- אבי בן 79 היום. במקום להיות להורי מקור עידוד, הוצאתי עליו ועל אימי שוב את הכעס והתיסכול על זה שלא זכיתי מהם לשום אכפתיות ותמיכה במהלך חיי. אבל זה חסר טעם. מה אני יכול לצפות מהורי, עם המודעות המוגבלת שלהם, עם גילם המבוגר והצורך שלהם לשרוד. אימי ניצולת שואה, חולה 18 שנים בפרקינסון. הם איבדו בן ממחלת הסרטן הנוראה ואחי חי בחצי השני של העולם כבר הרבה מאוד שנים, בורח מהעולם ותקוע שם. אז כל שנשאר זה לקבל עידוד ותמיכה מאנשים וירטואלים. יפה שיש כאלו שרוצים לתמוך ולעודד.