אבל

שלום ד"ר אורן. קוראים לי נועה, אני בת 17 ולפני שלושה שבועות אבא שלי נפטר. זה היה שבץ, זה היה פתאומי מבחינתי. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי עכשיו, אבא שלי היה מבחינתי המשפחה היחידה שלי כי עם אימא שלי ועם אח שלי אני לא מסתדרת ועכשיו אני מרגישה שנכפה עליי להיות רק איתם. הייתי מאוד תלוייה באבא שלי, "ילדה של אבא", ועכשיו הוא איננו. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה. לפעמים אני סתם מתקשרת אליו לפלאפון בלי סיבה, ואני מתחילה לבכות כמעט כל שנייה שמישהו לא מדבר איתי. אני לא יודעת מה לעשות, אני כל כך ריקה עכשיו,פעם היו לי סיוטים שאבא שלי נפטר וכל פעם התעוררתי בוכה. זו באמת הייתה החרדה מספר 1 שלי, ואף פעם לא היה חשש אמיתי לכך שהוא ימות. אם הייתי רוצה לבכות, הייתי רק חושבת מה יקרה אם, ואז ישר הייתי בוכה. הייתי קשורה אליו ברמות של טלפתיה, הוא היה החבר הכי טוב שלי ועכשיו אני מרגישה שנותרתי בלי בסיס. מה לעשות? איך להתמודד עם זה?

נועה יקרה, לפני שלושה שבועות חווית אובדן פתאומי, ואת נמצאת בתחילתה של התמודדות עם האובדן והשלכותיו על חייך. אני חושבת שמאוד כדאי שלא תעברי את הדרך הזו לבד. בבקשה פני לטיפול פסיכולוגי, דרך יועצת בית הספר שלך, קופת חולים, מרכז קהילתי לבריאות הנפש או באופן פרטי. אני מקווה שבעתיד תוכלי לחלוק את הכאב שאת חשה עם אמך ואחיך, אך כרגע נשמע לי נכון לפנות לדמויות תמיכה נוספות. שמרי על עצמך, אורנה