יחסים בעבודה

הבעיה שלי היא כזו: אני עובדת בחברה שאחד המנהלים שלה הוא אבא שלי. נכנסתי בתור "אחת מהחבר'ה" וככה התיחסו אלי העובדים. התפקיד שלי הוא לרוב פקידותי ואינני קשורה להנהלה בשום צורה שהיא חוץ מקשר משפחתי. לאחרונה הפעיל אבא שלי סנקציות כנגד עובדים שחיפפו בשעות על דעת עצמם מה שגרר תגובה חריפה ומרירה מאד (כמובן) אליהם ואליי. אחת העובדות שהייתי כבת בית אצלה ותמיד אמרה לי "אין קשר בינך לבין ההחלטות של אבא שלך" דיברה איתי היום בקושי וגם זה במושגים של "אתם" ו"הגישה שלכם". כאילו יש לי מילה בנושא אבל בלי קשר - אבא שלי צודק. המרירות באה אחרי שנים שעשו מהעבודה קייטנה ומאבא שלי פראייר (וזו המחשבה שלי בלי קשר להחלטות האחרונות.) אני רוצה לדעת כיצד אני צריכה לנהוג עכשיו... האם עלי להראות את מה שאני מרגישה וחושבת? לענות לה? להצטדק שאינני קשורה לעניין? הצורך הראשוני שלי הוא להגיד לה: אני מההנהלה בשבילך? קבלי אותי עכשיו בצד של ההנהלה. עכשיו אני רואה את הפרצוף של כל ההתחנפויות האחרות. היא מצידה המשיכה להאשים אותי כל היום בעניני "גישה" למרות שלא דיברתי איתה מילה מרגע שנכנסתי בדלת הבוקר וספגתי גישה קרירה מצידה.

שלום יערית, את מתארת מצב בו את קרועה בין נאמנות לאביך ולקשרים האישיים שיצרת בחברה. אני מניחה שזה לא פשוט "ללכת בין הטיפות" כפי שעשית בעבר, ואולי זה הזמן לנקוט עמדה יותר ברורה. אני כותבת זאת לאור ההתבטאות שלך בנוגע למרירות ולחנופה. אם כך את באמת מרגישה, נדמה לי שאת יודעת היכן מונחת הנאמנות שלך. אורנה