אמא בדיכאון
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אימי גרושה בת 55, בפנסיה כבר זה מספר שנים מנסה להעסיק את עצמה בכל מיני עיסוקים כמו לימודים וטיולים. אבל, אין לה עיניין רציני בכלום, היא אובסיסיבית וחרדתית (דור שני ניצולי שואה) ובעלת קשיי ריכוז. היא אדם קשה, אי אפשר לומר לה את האמת, מפחדת מאוד מטיפול פסיכולוגי מהסטיגמה של זה, היא פוסלת כל דבר שלא לפי הקו שלה, היא רבה עד זוב דם אם מנסים טיפה לשנות אותה או להעיר לה. לפיכך, בנותיה מתרחקות ממנה ובקושי רוצות לדבר איתה. השיחות איתה מאוד שיטחיות ונוסבות רק סביב עיסוקיה. חברותיה יוצרות איתה קשרים שטחיים בלבד ונזהרות מלבקר אותה. זה עוד ניחא, אם לא היתה הבעיה שלה זה לא עושה טוב. אני מרגישה שהמצב רוח שלה מדרדר עד כדי חוסר טעם בחיים. היום שיצאנו כל המשפחה למסעדה שמתי לב שאין לה מצב רוח ועיניין בכלום. אנחנו דיברנו על כל מיני דברים, והיא לא התעניינה בכלום ולא היה לה מצב רוח לכלום. אני חשה כאילו היא התיאשה לגמרי מהחיים. היא מנסה ומשתדלת לצאת אבל בשעות שהיא לא צריכה לצאת היא פשוט ישנה ומאבדת עיניין בחיים. אין לה עיסוקים שמאתגרים אותה, אין לה עיניין, להכיר בן זוג היא התיאשה עוד לפני שהתחילה - היא מחפשת מישהו איכותי, אבל מישהו איכותי ישר מזהה שלא מעניין אותה כלום והיא לא מוכנה להתפשר על מישהו פחות איכותי. האם יש איזה שהוא פתרון? הרי לא ניתן להכריח אדם ללכת לטיפול פסיכולוגי או ללכת לטיפול פסיכיאטרי ולקבל כדורים. אם אדם לא רוצה להיות מודע שרע לו ושהוא בדיכאון מה ניתן לעשות. יש לי מועקה ענקית, ואני ממש לא יודעת מה ניתן לעשות אם בכלל. אשמח לשמוע עצות
שלום ש, תחושת המועקה והדאגה עוברת בבהירות בהודעה שכתבת, ואני מרגישה שאולי כאן טמון "מפתח" מסוים להתמודדות עם המצב. אני מבינה שאינך נוהגת לדבר עם אמך באופן פתוח ומעמיק, אך יתכן שדיכאון (יותר נכון, חשד לדיכאון), הוא הזמן המתאים להתחיל לעשות זאת. אני תוהה מה אימך הייתה מרגישה לו קראה את הודעתך, ואיך תרגיש אם תשמע אותך מבטאת את דאגתך פנים אל פנים. אני מאמינה שהרגישות והנחישות שבוטאו בהודעתך יגעו בה, גם אם לא תרגישי בכך מייד. דיכאון הוא מצב מאוד בודד, מלווה בתחושה מתמשכת אובדן סיכוי לשינוי, וזוהי חובתנו להישאר שם ולהציע תמיכה ודאגה. אני מציעה להיפגש עם אחיותייך ולגבש דרך התמודדות בה תבהירו לאמכן שאתן רואות את מצבה, ובאמת מעוניינות לסייע. בהצלחה בהתמודדות הלא פשוטה העומדת בפניכן, אורנה