מה עושים

שלום, הבעיה קשורה לקשר שבין אחותי הגדולה(27 נשואה) ובין אימי. המצב החל כאשר לאחותי היתה בעיה רפואית שגרמה להפלת העובר.אימי סיפרה על כך לקרובי משפחה(ללא כוונת לפגוע) ואחותי הרגישה כי לא היתה מוכנה לכך ולכן ניתקה את אימי בכל הנוגע למצבה בעינייני הריון ,לימודים ובכלל. אני מרגישה שאימי מאד עצובה בשל כך וגם אחותי מפסידה כיון שמאבדת את תמיכתה של אימי ברגעים חשובים.יש לציין שהקשר בינהן טוב והן אוהבות מאד האחת את השניה.אפשר להוסיף ולתאר את המצב בינהן ככזה שאימי לאור הניתוק מהמידע והדאגה בנוגע לאחותי מבטאת כעס מודחק עי שאלות עוקצניות או ביטויים של.."על מה נדבר-מזג האוויר וכו"..אני חושבת ששתיהן פגועות מאד.אחותי על הגילוי שלא נראה לה וגם על הביקורתיות הסמויה מצד אימי ואילו אימי על הניתוק וחוסר השיתוף.נראה שמה שקורה בינהן הוא שיש פגיעות ורגישות. אני מעוניינת להיות המתווכת.ושואלת ראשית מה דעתך על המצב.ושנית האם תוכלי לומר לי מה אומר להן כדי להביא אותן לידי פתיחות וגילוי.(ללא הפנייה לטיפול משפחתי-לא נרא לי שיש צורך בכך.זה נקודתי ובר תיקון) איילה

שלום איילה, אני מעריכה מאוד את רצונך הטוב לעזור לאמך ולאחותך, אך חשוב שתקחי בחשבון את האפשרות שהן עדיין אינן "מוכנות" לפיוס ולקירבה מחודשת. תיארת פגיעות ורגישות שיכולות להיות מכאיבות ביותר, ולעיתים קרובות אנחנו זקוקים לזמן על-מנת לעבד את הכאב ולהירגע. נדמה לי שעיקרון מנחה יהיה לשמוע כל אחת מהן בנפרד, ולנסות להבין כיצד הן עצמן רואות את פתרון המשבר. אני מקווה שיהיו להן רעיונות משל עצמן (למשל, לפעמים לכתוב זו לזו על רגשותיהן קל יותר משיחה פנים אל פנים). נסי להגיב ברגישות לרצונותיהן, כולל האפשרות שהן אינן מעוניינות בתיווך, או אולי לא בתיווך מתוך המשפחה. בהצלחה בפרוייקט המורכב והרגיש הזה, אורנה