פחד מהצלחה??.

אני עובדת כשנתיים וחצי במקום עבודה שדורש סבלנות אמפתיה ונכונות לעזור (עבודה עם קהל). העניין הוא שמעולם לא נהניתי מכך כי באופיי אני אדם מאוד לא סבלני מאוד לא מקבל את האחר..ולכן אני מרגישה לחץ נפשי קשה מאוד לפני לכתי לעבודה ובעבודה עצמה.קרוביי טוענים שעליי לקחת דברים בפרופורציה ולא להילחץ כ"כ אך זה אינו עובר ומדי פעם אני מרגישה ממש דכאון רק מעצם המחשבה. מאחורי תחושות אלו יש לי כנראה תחושה חזקה של פחד מהצלחה ומקידום. אני זוכרת עצמי מאז ומתמיד חוששת מלהצילח לקחת פיקוד וסמכות.בצבא כשהייתי אמורה להיות בקורס הדרכה פשוט ברחתי...כנ"ל בכל מסגרת שהיא.כאשר הייתי צריכה לצאת מבועת השגרה ולעשות משהו קצת יותר "ניהולי" פשוט נתקפתי פחד עצום.. כואב לי להרגיש את תחושותיי וזה מלווה אותי מס' שנים לא קטן. השבוע קיבלתי הצעה לגשת למבחנים לצורך קידום בעבודתי הנוכחית. קיבלתי כזה פחד מכך שמרוב טיפשותי אמרתי שאיני מעוניינת. אני ממש לא מצליחחה להצביע על הגורם: שכן ברור שהפחד שיתק אותי שוב וראיתי סיטואציה שעליי לקחת החלטות וידעתי שאני לא מסוגלת וכן לנהל צוות עובדים - מה שנראה לי כבלתי אפשרי@@ מצד שני אני ממש מתעבת את סוג העבודה ולכן יתכן שזו סיבת פסילתי את הקידום. אני מאוד מוטרדת בתחום המקצועי שכן אני מרגישה נוחות מסויימת עם עבודה שדורשת "ראש קטן" אם כי כנראה אני מציגה לממונים עליי תמונה אחרת.. ומצד שני בשל החשש העמוק הזה שפסל כ"כ הרבה אפשרויות בחיי אני נקרעת בין הרצון ללחץ האינסופי לבין מימוש הקידום ואולי ע"י כך פתרון הבעיה. התייעצתי עם אחי והוא פסל אותי כשאמרתי שעניתי בשלילה להצעה..כ"כ היה לי קשה עם תגובתו ועם ראיית עצמי כ"נכשלת" במאמץ לנצח הבעייה...ופרצתי בבכי...פשוט הטחתי בפניו את כל עברי המלא בחרדות מהעובדה שאיני מצליחה להתקדם ולקבל את מה שנראה לי כרצוי ולכן אני פשוט "תקועה" במה שלא מסב לי עניין ונחת..העיקר פרנסה.אני שואלת לעצתך ממה חרדה כה קשה יכולה לנבוע? האם עצם העובדה שאיני מצליחה לטפל בבעיה בעצמי מעיד על חולשה או שמא זו בעייה מורכבת שמאלצת אותי לפנות לאיש מקצוע. קשה לי להאמין שאיני מצליחה לטפל במה שכ"כ מוכר לי.. אני מרגישה כעת שאיני יכולה כלל לחזור לעבוד...רע לי עם ההרגשה שאכזבתי את ההנהחלה שהיתה "בהלם" מתגובתי וחשבה שכל מה שציפיתי לו היה להתקדם. איני מאמינה בעצמי מבחינת התאמה וחוששת להרע המצב.. כיצד אני חוזרת לשגרת העבודה המעיקה הזו? שאין לה מוצא מבחינת שעמום ייאוש ויקנות.. האם זה הזמן לעזוב כי באמת אין אני יכולה לשאת תחושות אלו... אשמח לדעתך בנושא.

שירלי יקרה, הרבה מאוד פעמים אנחנו זקוקים לאדם נוסף, מבחוץ, שיעזור לנו להתבונן בחיינו ולהבין את הכאבים שלנו. הקושי לטפל בבעיה שכל-כך מוכרת לך אינו מעיד על חולשה, ורק מסמן שאולי הגיע הזמן להתבונן בדברים לעומק בעזרת איש מקצוע. אני מציעה לא לקבל עכשיו החלטות חשובות לגבי העבודה (ואולי גם להסביר להנהלה שאת זקוקה לזמן מסויים כדי לחשוב על הצעתם), ולהתחיל טיפול פסיכולוגי. אני מניחה שבטיפול ניתן יהיה להתחיל מחשיבה על הקונפליקט הנוכחי, ובהדרגה לנסות להבין חוויות ותחושות שקשורות לכך. למשל, מה מקור החוויה שלך שאינך אדם אמפטי ומקבל, למה קשור החשש מקידום וסמכות, וכן הלאה. בהצלחה רבה, אורנה