עבודה וילדים

יש לי ילד בן שנתיים ו 9 חודשים ואנחנו מאוד קשורים אחד לשני לפני 4 חודשים התחלתי לעבוד לאחר תקופה ארוכה שלא עבדתי ותמיד הייתי אני זו שמוציאה אותו מהגן ועושה איתו הרבה דברים אחרי הגן ופתאום התחלתי לעבוד ואני עובדת הרבה שעות ואני כבר לא מוציאה אותו מהגן ולא תמיד יוצא שמשהו קבוע מוציא אותו מהגן, לאחר הגן הוא הולך לאמא שלי ואז כשאני מגיעה מהעבודה ורוצה ללכת הביתה מתחילות הבעיות הוא לא רוצה לעזוב שם ותמיד הוא בוכה וצורח שהוא לא רוצה ללכת ויש מצבים שבהם אני פשוט לוקחת אותו בכח משם וזה מלווה בבכי וצרחות שהוא לא רוצה ללכת הביתה ולפעמים גם מתוך חלום הוא בוכה שהוא לא רוצה ללכת הביתה היו פעמים שהוא אמר שהבית שלנו מגעיל והוא לא רוצה לבוא אני מאוד מתוסכלת מהתחושה הזו ועוד תופעה החלה עם תחילת עבודתי שאם לא מספקים אותו בכל מה שהוא רוצה אז כולם מגעילים והוא בועט או יורק כזה עם הלשון ברור לי שהוא לומד את הדברים האלה מהגן ואלי זה בכלל הגיל המרדני אבל אני ממש לא יודעת איך להתמודד עם זה ויש לציין שהוא ילד מאוד מתוחכם וחכם ושלפעמים גם עונשים לו עוזרים אשמח לקבל פרטים איך להתמודד במצבים שתארתי תודה.

שלום רונית, נראה שבנך מוחה בתוקף על השינויים בחייו. הוא מתוסכל ובוודאי מתקשה להבין מדוע אמא "נעלמת" לו פתאום לכל-כך הרבה שעות. נדמה לי שהוא למד שההתנהגויות התוקפניות שלו הן אפקטיביות: את נעשית נסערת, מתוסכלת ונבוכה, ואולי גם רגשות האשמה שלך מתחילים לפעול... וכך - הקטנצ'יק הזה שצועק ויורק, מצליח להפעיל היטב את אימא שלו! הדרך לשינוי תעבור דרך הפחתת האפקטיביות של ההתנהגויות התוקפניות של בנך. אם הוא יגלה, באופן עקבי, שהתנהגויות אלה אינן מצליחות להפעיל אותך (כלומר, הולכים הביתה כשאת אמרת, את לא נעלבת כשהוא מתלונן על הבית אלא מביעה אמפטיה להרגשתו, וכשהוא משתולל הוא לא מצליח להשיג את רצונו), ההתנהגויות האלה יפחתו בהדרגה. הן פשוט לא יהיו יעילות יותר... זהו תהליך הדרגתי, לא קל לביצוע ודורש עבודה עצמית רבה שלך, אך אני מאמינה ששניכם תצאו ממנו נשכרים. אל תהססי להיתמך באיש מקצוע בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית. לפעמים צריך הרבה מאוד כוח וחוש הומור בריא כדי לעמוד מול ה"עריצים" הקטנים, ואני מקצוע יכולים לסייע בכך. בהצלחה, אורנה