שאלה

בתקופה שהפסקתי להאמין באנשים, פגשתי במקרה בחור מקסים שהתמימות שבו הייתה כ"כ אמיתית. הבחור התנהג אליי כ"כ יפה (אז והיום אני יודעת שאני מוצאת חן בעיניו מאד). למרות שלא האמנתי באף אדם (גם לא בקרובים אליי) הרגשתי שבו אני מאמינה, הוא היחיד שהצליח (בלי לדעת מה עובר עליי- כי אז הכרנו שטחי) לגרום לי לשמוח. בזכותו, בזכות האמיתיות והתמימות שבו היה לי שביב של תקווה שיהיה בסדר. לא היינו זוג אף פעם. ולמרות השוני הענק בנינו, אני יודעת שאם ארצה נהיה זוג. ניסיתי להתרחק ממנו בגלל השוני הענק בינינו (אנחנו מתאימים מאד אבל הקשר לא הכי פשוט) וזה גרם לי המון צער. איך אפשר לדעת האם הרגשות שלי אליו קשורות לתקופה שבה הכרתי אותו או שזה פשוט אהבה? (בשנה וחצי הראשונות רק הרגשתי חיבה ענקית אליו, כיום אני מרגישה שהוא חסר לי כשאני לא רואה אותו, ואני ממש נמסה ממנו)

גלית, זה נשמע מתוק ומשמח, והתחושה שהתעוררה אצלי כשקראתי היתה: אם זה לא "אהבה", הרי זה משהו לא פחות מוצלח ממנה... קשה לדעת לאן יתפתחו מערכות היחסים בחיינו, ולא תמיד הרגשות "מסתדרים" בצורה ברורה ומובנת לנו. לפעמים אנחנו פשוט לוקחים את הסיכון... בהצלחה, אורנה