לפסיכולוגית - זקוקה לייעוץ

שלום אני בת 43 נשואה (לא באושר. אבל לא זו הנקודה פה). אם ל-4, בוגרים וצעירים. לפני חודש וחצי נפטר אבי האהוב בן 63 בבי"ח (ממש בידינו) לאחר מחלה וסבל רב של מעל חצי שנה. מאז מותו אני ואמי (פנסיונרית - בת 65) לא מצליחות להתאושש ואנחנו בדכאון. אחי (גם נשוי - בן 41)) פחות במצוקה או לפחות ככה אני מתרשמת. אמי במיוחד במצב נפשי מאוד קשה ולפני מספר ימים בעצה עם רופא המשפחה היא התחילה לקחת כדורים נגד דכאון. מצבי גם לא טוב במיוחד אבל מאחר ואני עובדת וגם מטפלת בילדיי ובבית, איכשהו אני מצליחה להעמיד פנים. אני מבקשת לדעת עד כמה זמן האבל והדכאון שלנו זה טבעי. אחרי כמה חודשים יש מקום לדאגה אם הדכאון שלנו לא יעבור. גם אני שוקלת לקחת כדורים נגד דכאון. האם זה עדיין מוקדם ועלי לחכות עוד עד שמצבי ישתפר? תודה על תשובתך (אודה לכל מי שיוכל לייעץ לי).

שלום חברה, אובדן של אדם אהוב הוא אירוע קשה ביותר, ולכל אחד מאיתנו יש סגנון וזמן התמודדות שונים. אני מרגישה שקשה לומר מה "טבעי" ו"נכון" לאבל, למרות שכן אציין שהתיאוריה מדברת על תקופה של שנה לערך (שבה "טבעי" לחוש דיכאון). אני ממליצה להתייעץ עם פסיכיאטר, שיוכל לאבחן את מצבך בפגישה אישית ולהציע טיפול תרופתי מתאים. כמובן שיש חשיבות גם בטיפול פסיכולוגי, בו תוכלי לעבד את רגשותייך. החזיקי מעמד, אורנה

אורנה שלום לדעתך עלי להתייעץ עם פסיכיאטר כבר עכשיו או לחכות תקופה נוספת? תודה. חברה.