דנה

שלום רב. אנחנו שתי נערות ויש לנו חברה בת 18 שאנחנו רוצות להתייעץ איתך לגביה. בשנים האחרונות היא במצב של התייחסות לא ריאלית למצבים ואדישות, וכן תלויה כלכלית בהוריה (שגרושים מזה שנתיים). היא איננה לומדת בבי"ס, פרשה לפני שנה ונרשמה לבי"ס אקסטרני אליו היא מגיעה באופן לא סדיר, לפי חשק. למרות שיש לה המון שעות פנויות היא לא מחפשת עבודה, למרות המינוסים אליהם הגיעה כתוצאה מהוצאות מיותרות ולא מתוכננות, (לדוגמה היא קנתה זוג גרביים בחמישים שקל בזמן שהיא טוענת שאין לה כסף לדברים אחרים כמו אוכל שהיא אוהבת - אוכלת בעיקר שטויות כל היום). חשוב לציין שהיא בחוסר מודעות מוחלט למצבה - היא לא רואה את הבעייתיות באורח חייה ובטוחה שהכל תקין. למשל - היא בטוחה שהיא תתגייס, וזאת למרות שהצבא לא רוצה לגייס אותה משום שקיבלה תרופות נגד דיכאון. היא הבת האחרונה מבין 7 ילדים במשפחתה, גדלה וחיה בקיבוץ. אחרי שיכנועים הסכימה ללכת לטיפול אצל פסיכולוגית ופסיכיאטר, אותו הפסיקה, לטענתה מסיבות כלכליות (מאותה סיבה הפסיקה לקחת את הכדורים נגד דיכאון). נודה על תגובתך ודעתך - מה עלינו לעשות בקשר אליה שכן איננו רוצות לראותה מדרדרת עוד. בתודה, החברות.

דנה יקרה, קודם כל אני חייבת לציין שאני מתרשמת מהחברות האמיצה שאתן מספקות לחברתכן. פעמים רבות אנו נמצאים במצבים בהם אנחנו רואים את היקרים לנו פוגעים בעצמם בצורות שונות, בעוד אין בידינו ל"הציל" אותם מעצמם. מהמעט שסיפרת לי נשמע שהמצב שלכן עם חברתכן הוא מצב דומה. אם אדם אינו מעוניין לעזור לעצמו, או אינו רואה כל רע במצבו, לא ניתן לעזור לו להשתנות - בשלב זה. אני חושבת שהדבר הטוב ביותר שתוכלו לעשות, הוא להמשיך לעמוד לצידה (למרות התסכול הגדול שאתן בוודאי חשות...). במוקדם או במאוחר אני משערת שהיא תגיע למקום בו היא תחוש משבר (אולי סביב הגיוס או במהלכו ואולי אחרי...), ואז היא תצטרך אתכן לידה. עד שהיא תגיע לנקודה זו, אני לא רואה משהו אקטיבי שאתן יכולות לעשות. חזקו ואמצו אורנה.