גיל ההתבגרות

אורנה שלום אני מעוניינת לדעת מה עצתך בנושא - איך לדרוש מנער בגיל ההתבגרות לסדר את החדר. לטענתו - זה לא העניין שלי מה שקורה בחדר שלו. הוא גם ביקש מפתח. אני מצדי אמרתי שהחדר הוא חלק מהבית. בכל אופן אני רוצה שהקשר והשיחות ביננו לא יסבו דווקא על נושאים "מעצבנים", אלה שהוא יגיע להכרה בעצמו שכך רצוי, בלי שאני אהיה האמא המעצבנת. מה את אומרת? תודה מראש אלינור

ואם אפשר, עוד שאלה... למה כל הנערים והנערות המתבגרים שונאים את עצמם??? זה הגיל הכי יפה שלהם..אין שום אחריות... צריכים לאהוב את עצמם ולהנות ממה שיש. אני יודעת שיש הרבה כאלה שהורסים את עצמם...למרות שאין להם שום סיבה! הם גדלים להורים אוהבים ומעניקים...

ואם אפשר, עוד שאלה... למה כל הנערים והנערות המתבגרים שונאים את עצמם??? זה הגיל הכי יפה שלהם..אין שום אחריות... צריכים לאהוב את עצמם ולהנות ממה שיש. אני יודעת שיש הרבה כאלה שהורסים את עצמם...למרות שאין להם שום סיבה! הם גדלים להורים אוהבים ומעניקים...

ואם אפשר, עוד שאלה... למה כל הנערים והנערות המתבגרים שונאים את עצמם??? זה הגיל הכי יפה שלהם..אין שום אחריות... צריכים לאהוב את עצמם ולהנות ממה שיש. אני יודעת שיש הרבה כאלה שהורסים את עצמם...למרות שאין להם שום סיבה! הם גדלים להורים אוהבים ומעניקים...

היי אלינור, ברוב המקרים, עבור המתגברים ההורים הם מעצבנים, קטנוניים ולא מבינים דבר....כך שברמה מסויימת צריך לקבל את חלק מה"שגעונות" האלה כחלק טבעי מההתבגרות וההיפרדות מהתפקיד של ה"ילד" אל תפקיד של בוגר. אני מאמינה כי יש רמה מסויימת של פרטיות שמתבגרים צריכים (אני יכולה לחשוב על כל מיני סיבות בגללן בנך לא ירצה שתיכנסי אליו לחדר...). עם זאת, האוטונומיה שלו חייבת להיות מקובלת עלייך, ואסור שתחצה את הגבולות שלך. פרופ' חיים עומר, שעושה עבודה מרשימה עם הורים, כתב את הספר "שיקום הסמכות ההורית". בספר הזה, כמו גם במודל של פרופ' עומר, הוא טוען שילדים זקוקים לגבולות ברורים. ילד, גם בגיל ההתבגרות, צריך לדעת שיש לו הורה. זה אולי לא כל כך פופולרי היום (כשהרבה הורים הם צעירים שהיו מעדיפים להיות חברים של ילדיהם...), אבל אני מאמינה שזה הכרחי לשמור על התפקידים (הורה-ילד). אני בהחלט ממליצה לך לקרוא את הספר... באופן ספציפי יותר לחדר...אולי תנסי לעשות איתו הסכם.הוא מסכים לסדר את החדר פעם ב...(כל זמן שנראה לך הגיוני ושהוא יוכל לעמוד בו), ואת מבחינתך תפסיקי לעשות דברים אחרים שמעצבנים אותו (ואני די בטוחה שיש...היות והוא בגיל ההתבגרות). ולגבי המפתח...אם לא מקובל עלייך העניין, תנסי אולי להבטיח שלא תכנסי אליו לחדר (כל עוד הוא אחראי לסדר אותו) מבלי לדפוק על הדלת או כשהוא לא בבית. אולי זה יספק אותו. בכל אופן, אני מקווה שתצליח לצלוח את הגיל כפוי הטובה הזה (גיל ההתבגרות), ואולי כדאי רק לזכור שהם גדלים ומתבגרים ועוברים גם את הגיל הזה. אני עדיין ממליצה על הספר של פרופ' חיים עומר, בהצלחה אורנה

אודה לך מאוד אם תוכלי להתייחס לשאלתי. בטעות כתבתי אותה כתגובה לאלינור.