פגיעות מיניות ורגשי אשמה

הכל אני יודעת...אני יודעת שאין סיבה שיהיו לי רגשי אשמה. אני יודעת שלא הבאתי את הדברים עלי. אני יודעת, שהייתי רק ילדה. אני יודעת שאני חכמה...אז למה אני מרגישה כל כך רע? למה הדכאון האין-סופי. הרי לא נאנסתי. רק פגעו בי כל כך הרבה פעמים מינית. אנשים שונים. אז אולי כן הבאתי את זה על עצמי? באיזו זכות אני מרגישה כל כך רע ולא נאנסתי. אולי הייתי צריכה...אז היה צידוק לרגשי ההאשמה. לדכאון התמידי.

בעלת רגשי אשמה יקרה, פגיעות מיניות בילדות (ולא רק בילדות) מובילות לתחושות דיכאון, כעס, קושי לתפקד ועוד. ההגדרה של עד כמה האירוע היה "חמור" ("אונס" או "לא אונס") היא לא ממש רלוונטית לאפקט של הפגיעה או לתחושות הפנימיות שלנו. אגב, פעמים רבות אנחנו מרגישים דברים שאנחנו יודעים שהם לא "רציונליים", ובעצם הרגש שלנו וההבנה האינטלקטואלית שלנו הן שתי מערכות נפרדות שלא תמיד פועלות בכפיפה אחת. עם זאת, בהודעה שלך ניתן להרגיש את המורכבות וההתלבטות שלך, ונראה לי שיש מקום להסתכל על הדברים באופן יותר מעמיק בטיפול פרטני או בטיפול קבוצתי במסגרת מתאימה (כמו מרכזי סיוע). שלך, אורנה