אחריות של פסיכולוג

אם קורה במסגרת הטיפול שלי, שאני יוצאת נסערת בצורה חריגה, או בוכה מאוד מפגישה (ממש לא קורה הרבה). האם מקובל שהפסיכולוג יתקשר לשאול מה שלומי, או שלפחות יציע שאתקשר אליו אם ימשיך להיות לי קשה? משאלתי ברור שאצלי זה לא קורה. זה גורם לי להרגיש נורא "נטושה" עד הפגישה הבאה. לדעתי צריכה להיות כאן איזו אחריות של המטפל, למרות שהפגישה מסתיימת אחרי 50 דקות. אדגיש שוב שבדרך כלל אני לא זקוקה לקשר איתו בין הפגישות, אלא במקרים מיוחדים ונדירים. מעניין אותי לשמוע את דעתכם, ואיך זה אצלכם.... וכמובן את דעתך, ד"ר קפלן.

אפשר להבינך בהחלט. היה כדאי שתיידעי את הפסיכולוג על הרגשתך, ייתכן שאינו מודע להשלכות של שיחת טלפון והתעניינות מצדו ללא קשר למפגש. כך היה אצלי וזה עזר מאוד.

אפשר להבינך בהחלט. היה כדאי שתיידעי את הפסיכולוג על הרגשתך, ייתכן שאינו מודע להשלכות של שיחת טלפון והתעניינות מצדו ללא קשר למפגש. כך היה אצלי וזה עזר מאוד.

אצלי במקרים אלו הפסיכולוגית של מציעה שאני יתקשר. וזה עוזר.

אצלי במקרים אלו הפסיכולוגית של מציעה שאני יתקשר. וזה עוזר. לעניות דעתי , כדאי שתעלי את הנושא בפגישה ותשמעי את דעתו זה רק יכול להוסיף לקשר בינכם ולהבהיר את הענין

ליבי איתך. מוכר לי.אני חושבת שדבר אחד הוא התחושה הזאת שאת לבד אחרי פגישה קשה, צריכה לחכות את כל הזמן הזה, להתמודד לבדך עם מה שאת מרגישה, והדבר השני הוא הקושי להגיד את זה עוד לפני שאת הולכת, לספר על כך בפעם שאחרי, לנסות למצוא דרך להפוך את הקשר שלכם ליותר קרוב, מתואם, תומך, עבורך. אני חושבת שיש אחריות של מטפל, אבל יש הרבה אחריות של מטופל. האחריות שלך כלפי עצמך היא לנסות להביא את הכאב הזה לתוך הטיפול, מתוך תקווה שהנושא יטופל, ואת לא תרגישי כל כך לבד. השאלה היא רק, לפעמים, מי אנחנו רוצים שיחזיק באחריות... (והתשובה שהיא במקום כלשהו באמצע לפעמים לא מספקת דיה...)

תודה דנית רחל ולילה. כשזה קרה בפגישה האחרונה, אמרתי שאני יוצאת בתחושה קשה. הוא לא הציע שאתקשר, מה שפגע בי. כמובן שאפשר לקחת את זה לדיון על מקומות שבהם אני פגועה ומחכה שהצד השני ייזום במקום ליזום בעצמי, ולבנות על זה כל מיני הסברים, העניין הוא, שזה לא קורה לי במקומות אחרים, וגם בטיפול - זה פעם שנייה בטיפול של שנה וחצי.....ואני לא מורגלת בשיחות איתו בין הפגישות. אני חושבת שזה נוגע בקשר הכל כך מיוחד בין מטפל למטופל. הרי בכל קשר אחר, הפגישה לא היתה מסתיימת כשאני בכזה מצב, וגם אם כן, והייתי יכולה ליזום שיחה נוספת כדי לומר איך יצאתי ומה קורה איתי.... אלה רגעים שאני כועסת נורא, על המטפל, ואפילו על עצמי, שזקוקה כל כך..... בכל מקרה, שוב תודה על התגובות האמפתיות....

ורד שלום ברוב המקרים הפסיכולוג לא יתקשר אבל ישנה בד"כ אפשרות להתקשר אליו. הסיבה העיקרית לא להתקשר למטופל היא שזה לא רק ביטוי לתשומת לב אלא יכול להיות גם חדירה לפרטיות והתערבות בטיפול באופן שאינו ניתן להבנה ושליטה מראש. זה לא ברור מאליו מתי המטופל רוצה שהפסיכולוג יתקשר ומתי לא. עדיף לדעתי לקבוע בחוזה הטיפולי שבמידה ויש צורך או נוצר צורך המטופל יכול ליצור קשר ובמידת הצורך והאפשר גם להיפגש שוב באותו שבוע. עדיין כמובן ישנם מצבים שהפסיכולוג ייקח את היוזמה ויחליט להתקשר אך אלו מצבים נדירים למדי. הטיפול שייך למטופל והוא זה שאמור לקבל את ההחלטה האם הוא רוצה ליצור קשר ולדבר עם הפסיכולוג מחוץ למסגרת הפגישות הקבועה, או לא. בברכה ד"ר אורן קפלן