אני עיפה כל כך

כולם אומרים זה פסיכולוגי אבל הגוף כה כואב השרירים תפוסים בערה אינסופית אני הולכת כבר 3 חודשים לפסיכולוגית מוכנה לקבל הכל מקבלת כדורים נגד דיכאון ומה שיש לכולם להגיד סבלנות זה קשה זה כואב אין לי כוחות מאיפה לשאוב אותם כל בוקר את מרגישה שאת מאבדת את חיי הכאב האינסופי האם בכלל יוצאים ממנו למה התחושה היא של בור עמוק שקשה לצאת ממנו אוףף אני רוצה לצאת

יש משהו שאני לא נוהגת להגיד לעיתים קרובות... לפעמים מותר גם להתפלל. לשבת עם עצמך, ולדבר עם אלהים או "האלים", או משהו אחר שאת מאמינה בו. את יכולה אפילו להתפלל לעצמך, אם המושגים האלה זרים לך. אני מתכוונת לכך בכל הרצינות. שאלת מאיפה למצוא תקווה וכוחות - לפעמים נראה שהיא נגמרת, אבל האמת היא שלכל אדם יש מלאי עצום של החומר הזה... לא תמיד אפשר להרגיש שהתקווה הזאת נגישה, ולפעמים אנו זקוקים לתרומה של תקווה מבחוץ, אבל האמת היא, שהיא תמיד שם. ואם את שואלת - עצם זה שאת הולכת טיפול, וזה בעצמו סימן לתקווה. ולגבי הגוף - אולי יש מקום לחפש גם טיפול גופני שיקל עליך? יש הרבה מאד טיפולים עדינים, שיכולים להקל על הסבל שלך, במקביל לטיפול הפסיכולוגי.

ראשית כל תודה אני אכן מתפללת מידי יום ומנסה לאגור כוחות טיפולים עדינים אני מפחדת לעשות שמא יחמירו את מצבי אבל אין לי מושג מה יש לי ולזה הפחד הכי גדול אם הבעיה רק פסיכולוגית אולי מסג אולי דיקור אולי משהו יקל על סיבלי אבל בבית מורידים לי את הביטחון אבא שלי אומר אל תעשי כלום תחכי ואני מפחדת שמא אני יעשה והוא כמו כל ההורים בסוף יהיה צודק המצב יחמיר אני התחלתי ללכת טיפונת לעשות תרגילים ומה שנותר לי להתפלל ולנסות לשאוב אנרגיות מהשמש בחוץ וליחל לעצמי שהבור שאני נמצאת בו מישהו יזרוק לי חבל ואני אצליח לקום ולצאת ואני כל כך מפחדת כל כך מפחדת שאני בדרך הלא נכונה ואין מי שיכוון אותי אני מרגישה שאני בעולם אטום ואני לבד רק עם עצמי למרות המשפחה החברים אני מרגישה כה בודדה מקווה שאני אמצא את הדרך חזרה

אא שלום לצערי אני לא חושב שיש לי חידושים רבים לומר. אכן צריך הרבה סבלנות עד שדברים מתחילים לזוז. לעיתים צריך שינויים של מינון וסוגים של תרופות עד שמוצאים את זו שפועלת. שלושה חודשי טיפול בדיכאון הם לעיתים זמן מספיק כדי לחוש בשינוי משמעותי אך פעמים אחרות זה לוקח יותר. כל שיטה משלימה שנראית לך מתאימה יכולה לעזור. בנוסף חשוב לנסות ולשלב פעילות ספורטיבית שכן הספורט מהווה תרופה נוגדת דיכאון טבעית של הגוף. בברכה ד"ר אורן קפלן