אמא חולה וממורמרת

לילה טוב, אמי חלתה בפעם השניה במחלת הסרטן. הפעם הסרטן אלים מאד וכנראה שגם סופני. אמי אינה "יודעת" את חומרת המצב אך מודעת למחלה ושהיא קשה. אמי אשה מאד קשה, ומאז ומעולם היתה ממורמרת על חייה. על כל דבר בחייה. אפילו המקום שבו היא גרה לא מספיק טוב לה. את כל ההחלטות בחיים היא עשתה יחד עם אבי אך תמיד תמיד מסרבת לקבל אחריות על חייה ומאשימה את אבי בכל דבר כמעט. עכשיו כשנותרו לה חודשים ספורים לחיות היא מאד מדוכאת ומקבלת תרופות נגד דכאון. השאלה שלי היא מה לדעתך אני צריך לומר לה עכשיו. האם לתת לה רק לדבר את כאבה על חייה שלדעתה התבזבזו ועכשיו נגמרים?, האם לומר לה שהיא "לא צודקת" ושהיה לה חלק בכל ההחלטות?, האם לומר לה שהיא צודקת?. אני מעוניין להקל עליה. אני מבין שהיא מתמודדת עם מותה שלה, ואני רוצה לעזור לה שתרגיש טוב עם החיים שהיו לה . אני גם דואג לאבא. שסופג ממנה את כל הביקורת. לטיפול פסיכולוגי היא לא מוכנה ללכת מאחר וניסתה זאת בסרטן הקודם שהיה לה וההתנסות לא ממש היתה טובה. אשמח לכל עזרה. תודה בן

לדרבן אותה לעשות משהו שמשאיר את החותם שלה לדור הבא יכול להיות חשוב. למשל, לבקש ממנה לכתוב את סיפור החיים שלה, אבל אולי לא לבד - שתעשה זאת בעזרת אדם שזה מקצועו. אני חושבת שזה לא "טיפול" אבל עדיין זה יכול לעזור לה לעבד דברים, וגם אולי עצם הבקשה שלך תהיה חשובה לה. אם זה לא נראה לך, כל דבר אחר שגורם לה להרגיש חשובה (אני מניחה שהיא כזאת, היא אמא שלך), ומדרבן אותה להיות אקטיבית ביחס למה שנותר לה מהחיים יכול לעזור. סבתא שלי, למשל, סורגת כבר עכשיו שמיכות קטנות לילדים העתידיים שיהיו לי (בעזרת השם, זה המקום לכתוב :-)) - זאת לא ממש רמאות, זה בסך הכל נותן לאדם תחושה שפועלו ממשיך לחיות אחריו, שמישהו רוצה משהו ממנו. שיש לו עדיין משהו טוב לתת.

תזכיר לה כל מני ארועים יפים בחיי המשפחה, תזכיר לה כמה היא משמעותית בעיניך, ואיזה אמא היא בשבילך, תראה לה שבעינך הי מאוד חשובה וזה המון. נסה להביא לה דוגמאות ספציפיות לדברים טובים שקרו שהיא היתה אחראית להם,. תזכיר לה איזה חלק גדול היא תופסת בחייהם של אנשים שקרובים לה הכי חשוב להיות לידה ולשדר חום ואמפתיה וסובלנות... חזק ואמץ...

לבן שלום אתה מתאר סיטואציה קשה מאוד לך באופן אישי ולכל המשפחה. אני לא חושב שיש כאן כללים נכונים או לא נכונים וצריך להתאים את התגובה שלך לא רק למה שנכון לאמא אלא גם למה שמתאים לך ולהתמודדות שלך עם כל המצב שנוצר. מצד אחד ברור לי שאתה רוצה להקל עליה, מצד שני זה טבעי שתרצה גם לערוך עימה דיאלוג ישיר ואמיתי על דברים שאתה מרגיש. אני חושב שכדאי לחשוב מה אתה רוצה להשיג בדיאלוג הזה עם אמא ואם יש צורך פנה אפילו בעצמך לקבלת ייעוץ פסיכולוגי כיצד לנהוג. אני לא בטוח שטיפול פסיכולוגי היה מתאים לה במצב הזה. במצבים כאלה חשובה התמיכה החברתית והמשפחתית ונראה לי שבדיוק סביב זה נמצא הקונפליקט בו אתה מצוי. בתקופה כזו נדרשים כוחות נפשיים מוגברים כדי להתמודד עם המצב ולכן אני חושב שהיה טוב אם היית יכול להתייעץ עם מישהו באופן אישי. בברכה ד"ר אורן קפלן