להפסיק או לא להפסיק?

שלום אני מטופל אצל פסיכולוגית כבר שמונה חודשים. בחודשיים האחרונים עברתי מפעם בשבוע לפעם בשבועיים עקב לחץ כספי. אני עדיין נמצא בלחץ כספי גדול ולמען האמת לא בטוח שהטיפול כרגע שווה את זה. בהתחלה, הגעתי כי הרגשתי תקוע בחיים ומתוסכל. בינתיים התחלתי ללמוד (מה שגוזל את מרבית כספי) וכרגע אני לא מרגיש שאני ממש צריך את זה. כלומר, עדין נחמד לדבר עם מישהו אבל זה לא כאילו שזה בוער ושאני לא אוכל בלעדי זה. היו היבטים בחיי שהטיפול עזר לי בהם, או עזר לי להתמודד איתם קצת יותר טוב, אבל הבעיות הבסיסיות שלי לא נפתרו, ואני לא יודע אם הן ייפתרו. אני מכיר אנשים שהלכו שנים לפסיכולוגים ועדיין לא נפתרו להם כל הבעיות. וזה מוביל אותי לשאלה שלי: איך יודעים מתי להפסיק? הרי אף פעם אתה לא מגיע למצב שהכל נפלא והכל ורוד, נכון? תמיד תהיה לך סיבה ללכת ולשפוך את הלב על משהו כזה או אחר. הפסיכולוגית אומרת שלדעתה זה לא נכון לעשות עכשיו הפסקה כי אנחנו "בתוך תהליך". אני חייב לומר שאני לא מרגיש את התהליך. בכלל, קשה לי מאוד עם דפוס הטיפול הזה. לשבת ולדבר ולדבר. אני לא התרגלתי לזה גם אחרי שמונה חודשים. זה משהו שקשה לכמת אם הוא עוזר או לא עוזר. זה לא כמו תרופה נגד כאבים. אז אני תוהה אם להפסיק. זה לא ממש בוער לי להמשיך כרגע, ואני מנסה לצמצם הוצאות. מה עושים?

הצגת הרבה סיבות למה להפסיק, יש סיבות שבגללן אתה חושב שהיית רוצה להמשיך? כשאתה מנהל את הדיאלוג מול עצמך, מה הנקודות שהן בעד? מה תרגיש שאתה מפסיד בלעזוב עכשיו?

שאלה טובה. אני חושב שפיתחתי איזושהי תלות, כי כבר ניסיתי להפסיק כמה פעמים ולא היה לי אומץ ללכת עם זה עד הסוף, כי אני פוחד שאני עושה טעות. מצד אחד, אני לא מרגיש שלפחות כרגע אני במצוקה שדורשת שיחות טיפוליות כאלו (זה בעצם מונולוגים שלי, לא שיחות), ומצד שני, היא אומרת ש"אנחנו בתהליך". וש"יהיה חבל להפסיק עכשיו". אני מניח שיש בי צד שחושב שהיא צודקת ובגלל זה אני ממשיך בינתיים. כלומר, זה נחמד השיחות האלה. אתה בא ומדבר על כל מיני דברים שמעסיקים אותך או מציקים לך, מוציא קצת קיטור. אבל האם אני באמת צריך את זה? ושאלת השאלות: האם זה שווה את ההוצאה הכספית? (למרות שזה מסובסד, זאת עדיין הוצאה).

שי שלום אולי כדאי לעשות הפרדה בין השאלה העקרונית האם אתה רוצה וצריך טיפול פסיכולוגי לבין התחושה שהטיפול הנוכחי יעיל או לא יעיל עבורך. לפי מה שאתה מתארת התשובה לשאלה הזו קצת מורכבת. די ברור שיש לך רצון בטיפול אבל שאינך מרגיש מספיק מעורב ומספיק נעזר. יתכן שזה נובע מסיבות הקשורות אליך, לקושי להתחבר, לקושי לקבל עזרה או דברים דומים, יתכן שזה נובע מסיבות הקשורות לטיפול עצמו, למטפלת, לכימיה איתה וכו', וכמובן שילוב בין השניים. כדי לדבר על זה בצורה גלויה ולהגיע להחלטה מה עליך לעשות. יש לי הרגשה שלא תוכל להגיע להחלטה שאתה ממש שלם איתה בכל מקרה. בברכה ד"ר אורן קפלן