ללילה וכולם

הי, אני לא מבינה למה אני מרגישה נטושה ע"י המטפל שלי בין פגישה לפגישה. (אם הכל קשור בהורים שלנו, אז זה עוד יותר לא ברור לי. יש לי שני הורים מקסימים שיעשו הכל בשבילי. בטח ובטח לעולם לא יפסיקו לאהוב אותי) אני לא מעיזה להתקשר אליו (רק הוא יכול להרגיע). לא נעים לי, מפחדת שיכעס. פעם אחת התקשרתי אבל רק כדי להקדים את הפגישה ביום כדי שהכאב יוקל וסיפרתי לא על הכאב ובאמת היתה הקלה אך רק ליום אחד. ועכשיו מצפה לי סוף שבוע ארוך וכואב. אני יודעת שתכתבי לי לדבר אתו על זה, ואני אעשה זאת, אבל עד אז... תכתבי לי מה דעתך תודה

לכתוב לעצמך או לא בין הפגישות יעזור לך להרגיש את הקשר? אולי את זקוקה ליותר מפגישה אחת בשבוע? ואולי שני הדברים האלה הם רק כמו אקמול למשהו הרבה יותר עמוק וכואב. לא את הכל אפשר למצוא בהורים, אבל ממה שאת מתארת אין ספק שאת במצב של חוסר והזדקקות מאד גדולים. אני לא חושבת שאפשר להתגבר על זה ביום... לצערי אלה הם רגשות שלא זרים לי. האם זה מנחם אותך? אני חושבת שעם הזמן זה פוחת, ומשתנה, ומתאזן - ואז קל יותר. אני מאחלת לך סופשבוע קל, ואולי, כשאת באמת זקוקה, כמה מילים בטלפון אינן פשע. תשאלי אותו על כך, אולי עצם הידיעה שאם היית חייבת היית יכולה להתקשר תקל עליך לעבור את הימים גם מבלי שאת באמת יוצרת קשר.

הי, תודה על תשובתך. אני חושבת שאני כותבת לך כדי להרגיע קצת. וזה עובד.הבוקר אני כבר מרגישה יותר טוב (קראתי את תשובתך כבר בלילה אבל לא היה לי כח לכתוב) אני בטיפול, פעמיים בשבוע בגלל התחושות האלה, אך עד עכשיו לא קראתי להם נטישה אלא געגוע, ואולי זה שניהם יחד.? מדהימה אותי העובדה שאתמול כשאף אחד לא היה בפורום אז הרגשתי לגמרי לבד, בעלי בנסיעת עסקים ארוכה, ואני מרגישה נטושה גם על- ידו, למרות שאני יודעת שתמיד אני אתו. אני מוקפת חברים ומשפחה אוהבת ובכל זאת מרגישה נורא לבד. אני צריכה טיפול, הא? :-) הפורום הזה הוא לעיתים הצלה בשבילי. שאלה להתעניינות: האם קל לכם לשתף את בני הזוג שלכם לגבי הרגשות שלכם למטפלים? אצלי בחודשים הראשונים זה הרגיש כמו בגידה בבעלי, אחר-כך הרגשתי שאני בוגדת עם בעלי במטפל שלי :-), ועכשיו אין תחושת בגידה אך אני בהחלט מקפידה לא להראות לו את התחושות של כלפי המטפל. אשמח לשמוע איך זה אצל אחרים. ולילה שוב תודה.