תודה לכם והבהרות

הבעיה שבגינה נגשתי לטיפול נפתרה. קבלתי גט ואני שלמה עם ההחלטה. כאב הפרידה מבעלי לשעבר והעלבון מאחורי. תחושת הפספוס נובעת מניתוק הקשר ממנה. מזה שלא נהיה חברות כפי שרציתי. מזה שאני כבר לא חלק מחייה והיא לא מחיי. הכאב הזה ליווה אותי לאורך כל הטיפול והוא לא חזק יותר עכשיו - פשוט שם. קניתי לה מתנה יפה ונתתי בפגישה האחרונה . ועכשיו גם כתבתי לה מכתב ובכוונתי לשולחו בדואר. יתכן שזה יעזור לי לסגור מעגל. לדעתי החזרה אליה לא תפתור את הבעיה.

תודה לך על ההבהרה... שיהיה לך בקלות בהמשך.

מטרת הטיפול אינה לפתור בעיות ואף לא ליצור בעבורך שינוי מיוחל. מטרתו האמיתית של הטיפול היא להגדיל את מרחב הבחירה האישית והחופשית מצידך.בעוד שלכולם ישנם קונפליקטים פנימיים וכן הניגזרות החיצוניות אנו מייחלים לשינוי ואולם פועלים מתוך מערכת פנימית המעבירה בחירותינו דרך צינורות של פחד וכעס ורגשות שליליים אחרים אשר מונעים מאיתנו להחליט ולקבל בחירות אחרות.הטיפול מאפשר הרחבת הבחירה האישית,דלת נוספת אשר מונעת עי פתרון הקונפליקטים הפנימיים ובחירה אחרי השתחררות מרגשות שליליים אשר הצירו את הבחירה ואף יצרו דפוסים חוזרים,שליליים שמביאים פעמים רבות לידי מבוי סתום והיעדר בחירה ממשית. במהלך הטיפול ותוך נגיעה ממשית בקונפליקטים הפנימיים נוצר תהליך בו המטופל מפתח תלות שהיא נחוצה במידה רבה ליצירת האווירה הטיפולית המתאימה וכן לפתיחות ולגילויים אשר מביאים בסופו של דבר לתובנות המתאימות ולהתרת הסבך הרגשי שמונע בחירה חופשית ככל שניתן.כחלק מעבודתו המיקצועית של המטפל עליו לצמצם את מידת התלות בצורה הדרגתית ומובנית,סובייקטיבית המתאימה למטופל שמולו וזאת בכדי להכין התשתית הרגשית של המטופל לעמידה על רגליו והבנה כי יוכל להמשיך בעצמו.רגשותייך מובנים,הסיטואציה הטיפולית היא אבן שואבת של התקרבות אינטימית ואידאליזציה של המטפל\ת כך שהסיום הוא בבחינת התמודדות שיש לעבור אותה.השאלה היא כיצד את חווה את הסיום..האם כנטישה שנעשתה טרם זמנה ובכך את גם חווה רגשות קשים המקשים עלייך את סיום התהליך או שמא עזיבה שנעשתה מתוך בחירה משותפת ולאור ההבנה הפנימית כי המשימה הושלמה.ההבדל אינו בין עצב לפיספוס...פיספוס הוא דחף לפני הגנה(פספוס מוביל לעצב) אלא בין בזבוז לפספוס..ההבדלים בינהם רלוונטים ביחס למידת האחריות שלך על התוצאה ובכך גם תחושת ההשלמה או אי ההשלמה.. עברת טיפול,ניתוח..היית תלויה בעזרה מאדם אחר בנוגע להתמודדות אישית..סיום הטיפול נעשה פעמים רבות ביוזמת המטפל כיון שמטופלים רבים מתקשים לסיים הקשר בשל התלות וההרגל..מידת האינטימיות ותחושת הבילעדיות והרגשות העמוקים שניכרכים בין שני אנשיםמקשים על המטופל להבחין ביכולתו להתמודד לבד, ולכן על המטפל לעזור למטופל להימנע מלהתייחס לחיים עם הטיפול כדרך חיים קבועה ולאפשר לו תוך הבנתו המיקצועית והאישית להתנהל לבדו ..זיכרו כי בסופו של דבר מטרת הטיפול היא להקנות כלים שיעזרו לפתור בעיות בהמשך הדרך ולא לפתור בעיה קונקרטית.אני חושב שכתיבת מכתב היא בחירה טובה מאד ואני מציע שתאפשרי לעצמך לקחת מעט מרחק מהטיפול ומהמטפלת בכדי לבחון את מידת העמידות שלך והתוצאות שהושגו.זו תהיה גם פונקציה של מידת האמון שנתת במטפלת אשר למיטב הבנתך עשתה הכל כדי שיהיה לך טוב ולכן גם ההחלטה שלה נעשית במסגרת הרצון שלה לעזור לך.. בהצלחה.

מובן וחכם