פרידה וכאב

בעקבות גרושין טופלתי אצל פסיכולוגית כשנה. לאחרונה הרגשתי כי הגיעה השעה להפרד ואכן נפרדנו מיוזמתי. הפגישה האחרונה היתה מרגשת ומיוחדת ואני יצאתי משם בהרגשה טובה שנפרדנו כפי שצריך. במהלך הטיפול הייתי אמביוולנטית. מצד אחד מאוהבת במטפלת מצד שני רצון לעזוב ( גם בעקבות הכאב של אהבתי אליה והרצון להיות חברה שלה.) וכן נראה היה כי מדי פעם עברנו את הגבולות והיינו גם קצת חברות. עכשיו, מספר ימים לאחר הפרידה אני מרגישה ריקנות ועצבות. יש בי גם את הידיעה שהגיע הזמן הנכון אבל תחושת הפספוס ודמותה מול עיני לא נמוגה. האם עזבתי בטרם עת? או שזהו תהליך שעוברים בפרידה ממטפל?

האם דברתן על האפשרות שתחזרי לטיפול? אני מציעה לך לקחת כמה זמן (שתרצי) לבחון את ההרגשה שלך, ואם את רואה שאת עדיין רוצה את הטיפול, ורוצה לקבל ממנו משהו שאולי לא הצלחת לקבל בחלק הראשון, יש אפשרות לעשות חלק שני... אם עזבת בגלל הכאב, יכול להיות שלא באמת "נפרדת", יכול להיות שלא באמת השלמתן את התהליך. ומצד שני, אני מניחה שהיו לך סיבות שבגללן עזבת. האם זה היה רק בגלל הקושי והאהבה אליה? או שפשוט הרגשת שהנושאים שבגללם פנית לטיפול הצליחו להפתר?

אני מבינה מנטע שהטיפול הסתיים. אומנם הפרידה נעשתה מיוזמתה , אבל האם לא תמיד זה צריך לבוא מצד המטופל? המטפל צריך להיות מספיק מנוסה בשביל ללוות את המטופל לאורך תהליך הפרידה ולקיים פגישת סיום רק בסופו. אני חושבת שלהציע לה לחזור לטיפול זה בעצם לומר לה שלא חייבת להיות פרידה וזה כמו לומר למישהו שהוא אף פעם לא ימות. יש פרידה ,הם סיימו את התהליך ועכשיו צריך לתת לזמן לעשות את שלו. סתם מחשבה... אולי אני טועה.

אני חושבת שפרידה ממטפל זהה לתהליך של אבל. לא משום שעברתי את זה , אני עדיין בטיפול עם רגשות אמביבלנטים חזקים כלפי המטפל .(כמו שתארת רצון לעזוב כדי לא להזדקק). אבל משום שפרידה ממטפל אינה דומה לפרידה מחבר או חברה יש בה משהו מאד סופי, זה לא שאומרים בסוף "אז תהיה בקשר" או " תבוא לבקר", המטפל יוצא מהחיים. מה שרציתי לומר זה שאני מבינה אותך ומרגישה את כאבך. וד"ר אורן מאד חסר. וגם לילה.