טלפון בזמן פגישה

שאלה: הטלפון של המטפל שלי מצלצל בזמן הפגישה. לפעמים יותר מפעם אחת. לא אמרתי במפורשות שזה מפריע לי אך רמזתי בדרכים שונות כמו עצירה של דברי באמצע, או אמרתי לו לא אחת שמישהו צריך אותו... (אולי יותר ממני?) הוא לעולם לא עונה (לטלפון) אך גם לא משתיק אותו. חוץ מזה הוא המטפל המושלם, אני "מאוהבת" בו קשות, הטיפול יעיל, מפרה, מקדם אותי. לעזוב את זה?

לי נשמע שזה משהו שאת יכולה להעלות ישירות - לא כדרישה, שאת מצפה שתתמלא, אבל כמשהו שאת מרגישה שקוטע את חוט המחשבה שלך, שגורם לך להרגיש שהוא לא איתך אלא עם אחרים וכו'. בסופו של דבר, אני מניחה שאנשים שונים היו חווים את הצלצול בצורה שונה (אם כי קל מאד להזדהות עם מה שאת מתארת), ולעצם ההעלאה הישירה של נושאים יש ערך. אולי דווקא אחרי שתעלי את זה, זה יפסיק להפריע לך כל כך. זה יהפוך להיות רעש רקע שולי, ולא בעל אותו ערך או משמעות שכרגע את מייחסת לו. כמו כן, יתכן שהמטפל ינזסה לבוא לקראתך בנושא. בכל מקרה, נראה לי ש"הדחקת" רגש היא לא מה שרצוי לעשות בטיפול, אלא העלאתו.

שאולי דווקא בגלל שאת כל כך מעריכה ואוהבת אותו, לא מתחשק לך להכניס אלמנטים של קונפליקט לקשר, כלומר להעלות משהו שמפריע לך ועשוי להתפרש כביקורת, או דרישה. אבל דווקא מסיבה זאת זה נראה לי חשוב. בגלל שבקשק קרוב יש מכלול של רגשות - לא רק ה"חיוביים" - הרגשות של האהבה והכרת התודה קיימים, גם כל מיני רגשות, לא רק רגשות של התאמה והרמוניה. לדעתי לתת להם מקום, זה דבר מאד מרפא בטיפול. עליך לתת אמון במטפל שיוכל להכיל את הרגש האחר שלך (לא רק רגש מפרגן של אהבה), ואני חושבת שאם תנסי, תצאי מאד מורווחת. תוכלו לדון במה שמפריע לך ומעיב עליך, ויותר מהצרכים שלך יענו (מאשר שאת תנסי להתאים את צרכיך אליו).

לצד הרגשות של האהבה והכרת התודה, קיימים גם כל מיני רגשות, לא רק רגשות של התאמה והרמוניה (איכשהו תמיד משהו מתפספס לי!)

אתחיל מהסוף על הפון של המטפל להיות כבוי בכל עת הפגישה. תהיינה מספיק הזדמנויות הרלוונטיות למהות הטיפול והדינמיקה הבין אישית בינכם המועברים במסגרת היחסים הטיפוליים כדי לבחון את דפוסי ההתנהגות שלך בכל הנוגע לרמת ההתקשרות ביחסים שבינך ובין דמויות מפתח בחייך. לילה-את משחקת על 0:0 כל הזמן ומנסה למצא את נקודת האיזון גם במקומות בהם התשובה היא ברורה ומוחלטת. לא תמיד ישנה דרך אמצע ולעיתים גבולות ברורים הם אלו המאפשרים את הביטחון הראוי להתנהלות שתאפשר לטיפול להשיג את המירב.

ומה תמליץ לדניאלה לעשות? לעזוב את הטיפול על הרקע הזה? השלב הראשון הוא לדבר. אני גם חושבת שזה מעיב שהטלפון מצלצל - אבל יש כל כך הרבה דברים שיכולים להפריע בתוך הקשר - למשל, לי מפריע שהקליניקה נמצאת בשכונה עם כלבים שנובחים הרבה. אני יכולה לציין את זה, אבל אני לא אעזוב את הטיפול בגלל זה, נכון? נושא אחר שהפריע לי צוין, וטופל, אבל "לצערי" (לחלוטין במרכאות) המטפל שלי טרם בחר להחליף לקליניקה יותר שקטה ויותר לטעמי. מה לעשות? אז אולי זה לא זהה, אבל העיקרון הוא שכדי לפתור משהו צריך לדבר עליו. ולפעמים דרך הדיבור מגיעים לפתרון (ואני לא חושבת שיש פתרון אחד ברור לחלוטין).

לדעתי (המאד נחרצת) המטפל צריך לסגור את מכשיר הטלפון ולא לאפשר לו לצלצל בזמן הפגישה, אפילו עד כדי כך שהמטופל (ששעתו היא שעת הפגישה) לא יוכל להתקשר ולהודיע הודעה ישירה שהיא בזמן המסויים הזה. עד כדי כך. הזמן שמור לשיחה פנים מול פנים עם המטופל (ברוב המקרים, למעט אנליזה זה פנים מול פנים...), רק לו, ובשעה זו מתוכנן קשר ספיציפי מאד אך ורק למען אותו המטופל. זו לא רק ההפרעה לאסוציאציות החופשיות - משום שקורים לעיתים דברים בשטח שמפריעים - ואכן ניתן להשתמש בדברים מסויימים כחומר לעבודה, זה לא רק העניין של השליטה של המטפל והיכולת שלו למנוע את ההפרעה, כי גם לזה יש גבול מסויים; משום, שתסכימו איתי שאם למטופל מפריעה, למשל, העובדה שהידית של הדלת של חדר הטיפולים נעה לכיוון מסויים ולא הפוך, זה לא ישונה, למרות שהדבר יכול להפריע מאד למטופל - והנה שוב, גם זה יכול לשמש כחומר טיפולי. אני מניחה שכבר דנו בפורום הזה בחדרו של המטפל ו"מה-זה-עושה-למטופלים". אם יש משהו בחדר שמפריע לכל המטופלים - לכולם ותמיד - חשוב לבדוק, ואיני מדברת על הטלפון דווקא, אלא ייתכן שזה משהו שקשור לגודל החדר או הסידור שלו. דברים קטנים קטנים כביכול שמזיזים הרבה מאד לנפש המטופלים אפילו מבלי שהם או המטפל יודע, לפחות בשלב ראשון... אבל - נחזור לעניין הטלפון. טלפון הוא מכשיר שנועד לצרכי תקשורת (שורש ק.ש.ר אההה). כשהוא מצלצל - בעצם נאמר כאן שמישהו אחר תופס את המקום של הקשר (קשר, קשר, קשר, קשר - זה ה-נושא של הטיפולים. ה-נ-ו-ש-א המרכזי מכולם). זה גם מסיח את דעתו של המטפל והוא אינו קשוב למטופל. הצלצול הנשמע משרת כאן רק את צרכיו של המטפל ומקטין את מקומו של המטופל שנמצא אצלו לאפס באותו הרגע. מישהו אחר מתקשר, מישהו אחר יוצר קשר עם המטפל, חדרו, או מה שלא יהיה, וזה קורה במקום הקשר בין המטפל למטופל שלו באותו זמן ומקום. זה לא נושא "לדבר עליו". כמו שנאמר כאן לפניי - חוק יסוד. לא לאפשר למכשיר לצלצל בשום פנים ואופן. זה פוגע מאד בטיפול. למעשה, זה דבר שהיה צריך להעשות מראש, ולא משהו שהמטופל צריך לבקש. כך על המטפל לנהוג עם כל המטופלים שלו, ובאמת לא טוב שאינו נוהג כך.

נקודה למחשבה-הרבה פילוסופיה מיותרת. בסופו של דבר ישנם כללים ברורים בנוגע להליך הטיפולי התקין הנכללים בתחום אחריותו של המטפל והמעוגנים בחוזה הלא פורמלי שנרקם בין המטפל למטופל המשלם במיטב כספו וראוי לקבל המיטב. הפון פוגע בכל רבדיו של ההליך הטיפולי לרבות האמון הטיפולי,תחושת האנונימיות והדיסקרטיות,הבילעדיות אשר משפיעים במידה רבה על מידת פתיחותו של המטופל והיכולת להשיג תוצאות הניגזרות מכך.על המטפל לאפשר יצירת סביבה טיפולית מתאימה ככל שיוכל בכדי לאפשר למטופל לקבל תמורה ממשית לכספו . בנוסף לכל אלו מטופלים רבים אשר כובד משקלו של המטפל מכריע בכל הנוגע ליחסי הכוחות בסיטואציה הטיפולית,ימנעו מלהעלות בעיה זו המציקה להם ובכך יתווסף אלמנט נוסף בתמונה רבת הפנים של הטיפול.מיותר לציין כי על המטפל להימנע מיצירת מכשולים מהסוג הזה.ההידברות שאותה לילה מציעה כבר נעשתה בעצם קביעת חוקי הברזל ביחס לתורת "הלא תעשה" שאותה חייב המטפל למלא באדיקות,בין היתר בנוגע ליחסים מיניים,התעללות רגשית על גווניה ועוד.

זה לא בדיוק כך אם הפלאלפון מצלצל והו לא עונה אז מה הבעיה אולי הוא צריך להפסיק גם את תקתוק השעון?1 במידה והוא היה משיב לטלפון אז זה לא בסדר , אבל טלפון מצלצל זה נראה לי לגיטימי