חום אנושי

שלום רב, יש לי הרגשה (כן, זו הרגשה שלי ואין לי מושג אם המציאות היא אכן כזו, או שמא זוהי השלכה... כתמיד...)... ובכן, יש לי הרגשה שה"מטפל" שלי (פסיכודינמי) מדבר איתי רק בצורה מקצועית. אך ורק. כמובן, שב"סתם" דיבור אנושי טמונה סכנה רבה (אין "סתם" זה ברור לי...), כי דווקא כאן עלולים (ולא רק) ליפול לתוך מן מלכודות לא מודעות, אבל מרגיז אותי מאד, מאד מאד שכאילו אין שום אנושיות, כאילו הכל מתוכנת. זה פשוט מגעיל ומכעיס אותי. כן, כן, הדברים נאמרו בצורה מפורשת וללא הועיל. איני רואה כלל שבאמת אכפת לו. תמיד מקצועי. תמיד קר ומרוחק (כפי שטיפול פסיכודינמי "צריך" להיות???) זה משגע אותי, גם את זה הוא יודע, כמו גם דברים רבים אחרים, אך זה נמשך וקשה לי ביותר לשאת זאת עד לרמה של ביטול כל הטיפול. אולי בדיוק ברגע הכי קריטי שלו (כמצופה:-)) אין מצב למעט אנושיות? להרגיש מעט חום אנושי? תמיד צריך להיות רק מקצועי? הרי אם אתה בטוח שאתה אוהב/ מחבב את המטופל שלך, וקשור אליו, אתה לא צריך "לפחוד" כל כך שמא תטעה או תעביר איזה מסר לא מודע שיהרוס את העבודה המשותפת, או שמא דווקא טעות בידי? האם תמיד תמיד תמיד צריך לשמור פן משהו לא רצוי יחמוק? הרי גם כששומרים זה אף פעם לא מספיק, זה פשוט לא אנושי להיות עד כדי כך "מושלם/רובוטי". זה מגעיל ממש.... רוצה לציין שהייתי קורבן מתמשך במערכות הקשרים בעברי, ועל-כן בלתי אפשרי לי להאמין שלמישהו באמת אכפת או דואג. זה חלק מהעניין והוא ידוע לי, ולמרות זאת, לעיתים ישנה כזו הצפה של רגשות שכל גישה אליי בלתי אפשרית לחלוטין. אכן, אלו הנקודות עליהן צריך לעבוד, אך לפעמים הרגשות העמוקים באמת לא מאפשרים ודוחים כל עזרה. כל עזרה שהיא. בכל זאת רציתי חוות דעתכם, ומקווה שהבנתם אותי, תודה לכם:-)

אפשר מאד בקלות להזדהות עם מה שאתה כותב. (אני חושבת שאתה אתה, למרות שחפשתי ולא מצאתי ציון מין בטקסט). אני חושבת שהתחושה של החום האנושי, החיבה, ההזדהות הינן מאד חשובות. אבל אני לא יודעת אם בהכרח לקחת את כל מה שאתה כותב כפשוטו. האם המטפל שלך פשוט נעדר תכונות אלה? או שאולי אתם בתוך דינמיקה כלשהי שמקשה עליך לחוש את זה? או שאולי יש פערים בין מידת הביטוי הרגשי שלו (כתכונה, אולי הוא יותר מאופק ממך?) לבין הציפיה שלך, ואולי הוא מגיב למשהו בך שממהר לדחות את הקירבה? ההרגשה שלי היא שאתה בתוך תהליך, ואם לא תוותר עכשיו, יכול מאד להיות שתמצא את אותו חום שאתה מבקש (אם כי נראה שלא בהכרח תאמין לו כאשר תחוש אותו). אולי הקושי להאמין הופך כל גילוי או נסיון לגילוי של חיבה למשהו מכני בעיניך? ואולי רק כשתרגיש יותר בטוח ובוטח תוכל להתחיל לקבל, והקשר יהפוך ליותר דומה למה שהיית רוצה (אך אתה מתקשה להאמין ברמה הרגשית פנימית שיכול להתקיים?) האם אתה מגלה יחס חם כלפי המטפל שלך? לפעמים מטפלים הם גם רק אנשים, ולנוכח תלונות חוזרות וביקורת הם מתקשים להשאר תמיד אמפתיים. כמובן שהוא בתפקיד, ואתה בטיפול, אבל לא מזיק לנסות לראות איך אתה מעצב את הקשר, ואולי ביכולתך להרפות לרגע מהעמדה שטוענת שהכל רק "מכני" כדי לראות האם זה באמת כך ואולי יש משהו אחר?