שאלה לד"ר קפלן

היום הבנתי מהפסיכולוג (רופא בכיר בבית חולים פסיכיאטרי) ממה אני סובל. לפי מה שהבנתי, זה מין כשל רגשי התפתחותי (הגדרה שלי), ז"א יש פער בין הרגש להיגיון. התגובות הרגשיות שלי קיצוניות עד מדי, במיוחד כשמופעל טריגר מסויים (כמו להסתכל במראה), מה שהוביל לניסיון אובדנות. אמרו שאני צריך לעבור התפתחות ריגשית מחדש, וזה תהליך ארוך. וכשאני מסתכל במראה, אני מסתכל בעצם לתוך עצמי, וזה מה שהפריע לי כל-כך וגרם לי לקפוץ מ-4 קומות. האם זה אומר לך משהו? האם נורמלי לעבור התפתחית ריגשית מחודשת בגיל 22? וכמה זמן זה לוקח? ומה עושים עד אז? איך מתמודדים עם התגובות הרגשיות הקיצוניות? ועם הסימפטום של אי יכולת להסתכל על איברים מסוימים במראה?

אסף שלום לפי מה שאתה מתאר מדובר בנושא אישי ועמוק שאי אפשר באמת לתת עליו תשובה בכמה שורות. אני מציע שתשוחח עם הפסיכיאטר והמטפלים שלך, תנסה להבין יותר לעומק את הבעיה ושורשיה וכן את הטיפול הצפוי לך. כפי שהפסיכיאטר אמר, זה תהליך ארוך ודורש מוטיבציה וסבלנות רבה מצדך, וחשוב שתעבור אותו כדי שלא תמצא את עצמך שוב במצבים קשים כאלה. בברכה ד"ר אורן קפלן