איך יוצאים מהלופ?

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

07/01/2005 | 10:54 | מאת: איה

שלום לד"ר אורן קפלן, לפני כחודשיים התחלתי לסבול מהתקפי חרדה ממוקדים. אין לי מושג מה שימש טריגר להתפרצות. קרו הרבה דברים לאחרונה ואני שמה את ידי על אחד מהם. הצרה הגדולה היא שאני לא מצליחה לנהוג בצורה רגועה. (לפי כן הייתי נהגת שודים) ואם יש עלי מטלה מסויימת כמו להוציא ילד מהגן או מבית הספר ואני יודעת שמחכים לי אז זה הופך למבצע מבחינתי. אני יכולה לצאת ולהתניע את האוטו אם אין עלי לחץ מסויים. אך יש כל תופעות החרדה באות לידי ביטוי עד כדי היסטריה. אתמול הייתי אמורה לאסוף את בני מבית הספר, ידעתי שאם אצא בשעה היעודה הלך עלי. החלטתי לצאת חצי שעה לפני כדי לא להיכנס לחרדה אך עצם המחשבה עליו כבר הכניסה אותי לחרדה. בעבר לא היו לא תופעות דומות כלל וכלל, הייתי מסוגלת למשל בימי שישי לנקות את כל הבית, לבשל, לרוץ להוציא כל פעם ילד אחר בתורו ולא ניכנסתי למצבי חרדה. יש לציין שבעבר סבלתי מחרדות במינונים נמוכים ונשלטים, בעיקר היה קורה בגלל שאני סובלת מפעימות מוקדמות של הלב וכשזה היה קורה הייתי נכנסת לחרדה קלה וזה היה עובר. עד לפני חודשיים הייתי מבצעת הליכות יומיומיות של קילומטרים. היום אני לא מסוגלת ללכת מאה מטר מבלי להיכנס ללחץ וחרדה. (בבית בן זוגי לא תומך בי נהפוך הוא, הוא מאיים שיעזוב אותי והאמת לא אכפת לי שיעזוב) יש לציין שכאשר אתמול הייתי בהתקף חרדה לפני שיצאתי לאסוף את בני והתקשרתי אליו רק כדי שידבר איתי וירגיע אותי הוא נשמע מאיים וניתק לי את הטלפון בפרצוף). האם טיפול בחרדות ממוקדות מצריך לקיחת תרופות? למרות שאני יודעת שרק גורמים מסויימים מכניסים אותי לחרדה? מה יכול להיות מקורה של חרדה כזאת? מנין? (הגורמים האחורנים שהציקו לי הם מכירת הרכב הפרטי שלי מה שהופך אותי להיות תלויה בבן זוגי ובחסדיו, ניסינו למכור דירה זמן רב, אני ממש סולדת מדירתי ועד שהעסקה כמעט יצאה לפועל היא בוטלה בדקה ה-90 ולאחר מכן חשתי דכאון נוראי בן מס' שבועות ואז התחיל התהליך של התפרצות החרדה, מות אבי לפני שנתיים, קשיים רבים במערכת הזוגית, קשיים רבים עם הילדים, חוסר עזרה מהסביבה הקרובה, עבודה בה אני נמצאת כבר שנתיים שגורמת לי למועקה רבה, היא איננה מתאימה לי כלל, העבודה סיזיפית וקשה ולא מתגמלת, סביבת עבודה משעממת מאחר ואני לבד רוב שעות היום). סליחה על שהארכתי בדבריי אבל רציתי קצה חוט לפתרון הבעיה. טיפול פסיכולגי/פסיכיאטרי לא בא בחשבון כרגע מאחר והעלות הכספית גבוהה מאוד, דרך הקופה לא עוזרים לי במיוחד, נקבע לי תור רק לעוד 3 חודשים ואני ממש חסרת אונים. המון תודה איה

לקריאה נוספת והעמקה
08/01/2005 | 00:02 | מאת: ד"ר אורן קפלן

איה שלום הדבר המיידי שתוכלי לעשות זה להתחיל בטיפול תרופתי נוגד חרדה. את יכולה לקבל מרשם מפסיכיאטר של הקופה, התור במקרה כזה אמור להיות מהיר יותר או אפילו אפשר ללכת דרך מרפאת חוץ של בית חולים או בריאות הנפש. השאלה המרכזית היא מה מקור החרדה ולא נשמע לי שמדובר רק בתופעת לוואי ביולוגית. יש עוד אפשרויות חוץ מקופת החולים באופן ישיר, אפשר לברר במרפאות ציבוריות נוספות, חלקן ממומנות ע"י קופת החולים וחלקן נותנות טיפול יותר מסובסד. נשמע שאת באמת נכנסת ללופ והזמן של שלושה חודשים להמתנה נראה לי ארוך מידי מבחינת ההישארות בתוך הלופ הזה שבסך הכל גם מחמיר את הדברים. אני לא יודע אם את זקוקה לטיפול ממוקד ומהיר או דווקא למשהו שיתן לך גם מרחב לשבת ולחשוב מה קורה עם החיים שלך באופן רחב יותר. העניין הוא להגיע קודם כל לאיש מקצוע כדי לעשות אבחון מסודר ומשם להחליט מה הכי מתאים הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

08/01/2005 | 01:00 | מאת: פזית

איה יקרה למעשה תשובתך בשאלתך כלומר יש והיו לך בעיות רבות לאחרונה ולכן אולי את מרגישה כל כך חשופה לפחדים שמא לא תעמדי בזמנים או שמה שאת עושה הוא לא בסדר אבל זה לא נכון את כן תספיקי אם תצאי בזמן הנכון ולא בזמן הארוך כמו חצי שעה לפני הזמן וממש לדבר לעצמך ולהרגיע אותך עם נשימות ארוכות להרגעה כי בסופו של דבר זה פוגע בך ואת סובלת וחבל כל טוב לך

08/01/2005 | 01:00 | מאת: חן

איה יקרה למעשה תשובתך בשאלתך כלומר יש והיו לך בעיות רבות לאחרונה ולכן אולי את מרגישה כל כך חשופה לפחדים שמא לא תעמדי בזמנים או שמה שאת עושה הוא לא בסדר אבל זה לא נכון את כן תספיקי אם תצאי בזמן הנכון ולא בזמן הארוך כמו חצי שעה לפני הזמן וממש לדבר לעצמך ולהרגיע אותך עם נשימות ארוכות להרגעה כי בסופו של דבר זה פוגע בך ואת סובלת וחבל כל טוב לך

10/01/2005 | 13:16 | מאת: דורית

גם אני נורא פחדתי לקחת את ילדי התינוק מהמשפחתון, מפחד של התקף חרדה. למזלי, בן זוגי תמך. זה שהוא לא תומך בך זה כי הוא לא מאמין שאשתו החזקה הפכה לכזו (אבל אל תדאגי, גם לקים בסינג'ר יש את זה, וגם בעלה השחקן ההוא לא מבין אותה). אני לקחתי את עצמי ישר לפסיכיאטר, והוא נתן לי תרופות הרגעה, שמאד מאד עזרו. אחר כך התחלתי טיפול שיחות רגיל אצל פסיכולוג ופחות או יותר פתרתי את זה.

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית