ליניב

שלום, נשמע שאתה מאוד מיוסר ולא מסוגל להרפות מרגשות האשמה. במהלך החיים אנו עובריםלעיתים תקופות קשות ואנחנו לא צריכים להסתיר מהאנשים הקרובים אלינו את מה שעובר עלינו, זה עצם טיבו של קשר קרוב. אתה חושב שכל הילדים בעולם צריכים להסתיר מהוריהם את מה שמתרחש בחייהם. הורים בד"כ מגוננים על ילדיהם, וזה חלק מההורות. בעתיד כשתהיה אב לילדים היית רוצה שילדך יסתיר ממך מה עובר עליו? במקרה וילדך יסתיר ממך את שעבר עליו אתה תרגיש אשמה על כך שלא עזרת לו כשהוא היה זקוק לך....... מה שאני מנסה לומר שאין סוף לאשמה עצמית והיא לא תורמת לכלום. אתה חושב שדאגנות גורמת לכל האנשים לחלות בסרטן? אם זה היה כך אז רק 3 -4 אנשים היו נשארים בחיים... הדבר הכי חשוב! ונכון הוא להגיע להשלמה והבנה. אין הגיון בהאשמות שלך את עצמך, אבל אתה מתעקש לקחת אשמה לא שלך. כדאי להתנקות מהרגשות האלה, ובמקום זאת למקד את האנרגיה לטיפול באימך ועידודה, הרבה אנרגיות חיוביות ותקווה. ההתלקאה שלך את עצמך רק תעציב אותה..הורים רוצים בטובת ילדם (בד"כ) וזו עובדה. אני אתן לך המלצה עניינית יש ספר מצוין של ריי סטראנד (אני חושבת) שנקרא "כל מה שרופאים אינם אומרים לך על תזונה יכול להרוג אותך"..יש שם המלצות מצוינות לטיפול בסרטן. אני מקווה שאימך תבריא ותזכו שניכם לאושר מיוחל. בידידות, מישל

בנוגע להשלמה שהזכרתי, אתה לא תקבל תשובה חד משמעית בנוגע לשאלתך. דאגה כשלעצמה לא יכולה לגרום לסרטן. ישנם סיבות רבות/מכלול של גורמים..יש פוטנציאל גנטי, אורח חיים, תזונה, עישוון....העיסוק בנושא רק יתסכל וחסר טעם. מוטה להשלים אם המציאות כפי שהיא ולהתמודד איתה בצורה הטובה ביותר, כי את העבר לא ניתן לשנות וצריך להכיר בכך.