בהמשך לבני בן ה-6 שמשקר.....

השקרים הם בכל מיני תחומים - החל מהאם הרביץ לאחיו בן השלוש וחצי (שאז אחיו טוען שכן...); לגבי עשיית פיפי לפני השינה; נסיון "לפלח" ממתק לבית הספר בלי רשות; אני חושבת שגם לקח שטר 20 ש"ח שהיה על השידה בלי רשות.... וכו'. כפי שציינתי הוא ילד מאד ממושמע וגם, כפי שקורה הרבה אצל בכורים - פרפקטציוניסט.... אז אולי זה נובע גם דוקא בשל כך. השאלה העיקרית - איך להגיב וכיצד למנוע? דיברתי איתו ולהגיון שלו, בדר"כ הוא אחד שחושב וכמסבירים בהגיון הוא מפנים ומיישם. אבל בעניינים האלה זה לא ממש עוזר.

אם הייתי מרביצה לאח שלי בן השלוש וחצי, כשאני בת שש, גם אני הייתי משקרת שלא הרבצתי...., ובחורף, אם הייתי כבר במיטה, והיו שואלים אותי אם עשיתי פיפי, הייתי אומרת שכן... וכל זה כדי לומר שהוא נראה לי מה זה נורמלי. לא שאני מצדיקה את ההתנהגות. נראה לי, שלו זה היה בני, הייתי מנסה להיות יותר "בסביבה" שלו במשך היום, כדי להקדים תרופה למכה. נראה לי שהוא צריך אתכם קצת יותר לידו, בהדרכה, במעקב, ואולי גם בתשומת לב ואהבה. כך למשל אפשר לומר לו ששמתם לב שנורא מתחשק לו בביה"ס משהו מתוק, ולתת לו לבחור בין שני ממתקים (מאלה הבריאים) בבוקר, לפני שהוא יוצא, ואז הוא לא יצטרך "לגנוב" אותו. מקווה שעזרתי

שושי שלום, תשובתך יהירה.... אינך מכירה את משפחתנו ואינך יכולה להגיד ש"צריך יותר להיות שם" ו"לתת אהבה"... אנחנו משפחה אוהבת וחמה ביותר, אנחנו נמצאים "שם" הרבה מאד ואין כל חסכים בתחום. אני לא סתם סתומה שמתרגשת משקרים לבנים.... אני מדברת על כך שכשאני מנסה לברר עניינים ברצינות בני משקר במצח נחושה - החל מעניינים ברורים מאליהם כמו מכות לאח וכלה בלקיחת כסף ללא רישות. האמיני לי שכאמא לשלושה, ובינהם בני בן ה-6, אני כבר יודעת מה "נורמלי"ורגיל ומה מטריד.... תודה!

ש. שלום אני חושב שהפתרון נעוץ בהסבר להתנהגות הזו. בשלב ראשון הייתי מציע לך לא לטפל בסימפטום של השקרים אלא לעקוב ולתעד אותו. בכל פעם שקורה אירוע כזה נסי לכתוב את השתלשלות הדברים, והוסיפי לעצמך הערות מה קרה ב 24 השעות שקדמו לכך. האם היה ויכוח כלשהו עם הילד או בבית בכלל, האם ידוע לך על משהו שקרה בבית הספר וכו'. שקר מסוג זה נובע מגורם רגשי שמטריד את הילד והפתרון יכול להגיע דרך מענה ספציפי ואישי מאוד למה שמטריד אותו. אני מעריך שתוך שבועיים מהיום יהיה לך מספיק חומר גלם כדי לנתח את המצב בכוחות עצמך או בעזרת פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן