שאלה חשובה

ד"ר שלום לך, שאלתי כזו לפני כשנה וחצי עברתי ניתוח , המנתח שניתח אותי התחבר אליי מאוד מאוד , הוא גם אישיות מכובדת בנוסף לכל , אגב הייתי אז כבת 23 בערך , הניתוח עבר בשלום, וכל שנותר הוא להגיע לביקורות תכופות, אני חייבת לציין שהוא ממש חיבב אותי , התייחס אליי כמו לנסיכה, אפילו ביום הניתוח ישב מולי כמעט לילה שלם ללא צורך כי הכל היה בסדר , בהמשך , כל ביקורת שהייתי מגיעה היה מקבל אותי בסבר פנים מרנינות מחבק נותן מחמאה ליד כולם ומחמיא ליכמה אני יפה כמובן שכל זה מחמיא לי רק הבעייה שניקשרתי איליו כל כך וזו תוך ריגשי אהדה והערצה רבים ,אני ממש מאושרת כשאני רואה אותו, זאת ועוד אני מרגישה כאילו הוא ממלא לי חלל גדול של אבא שלי שאני לא מחוברת איליו כלל אני חייבת לציין שאני לא מחבבת כל כך את אבא שלי אני יודעת שזה מוזר אני גרה עם אבא ואמא בבית אך אני לא מחוברת איליו גם לאמא לא מי יודע מה אני לא יודעת להסביר זאת, לעיניננו אני פשוט אוהבת את הרופא כמו דמות של אב שהייתי רוצה אני מעריצה ומייחל לראות או להתקרב איליו יותר כמובן שהדבר לא אפשרי וזה ידוע לי רק שאני נמצאת בבעיה במחשבה בלתי פוסקת עליו מיכיוון שאני כבר לא רואה אותו , זה מקשה עליי. כך גם קרה לי בהיותי בבית הספר והתיכון שהייתי מתחברת לדמות אם אחרת , כל זה משגע אותי אני לא מבינה למה זה קורה לי וככל שאני מתבגרת זה ממשיל האם ניתן להסיק שכל זה קורה לי ביגלל שאינני מתחברת להוריי כיצד ניתן ליפתור בעייה כזו , זה בטוח משהו לא נורמאלי אצלי, אני סובלת ממחשבות בלתי פוסקות על אותו רופא שהתייחס אליי כמו מלכה וכשאני מגיה כולם חושבים שאני הבת שלו לא מטופלת שלו וכך קרה לי עם דמויות אימהיות שונות בחיי , שוב אני חייבת לציין שלא באתי מבית מפורק אלה משפחה שלמה שמיגיל קטן היו בה קונפליקטים רבים בין ההורים או בין האחים , מה שכן אף פעם לא התחברתי יותר מידיי וסיפרתי יותר מידיי כלומר עד גבול מסויים. ואחרון אני חייבת לציין שעד היום לא הצלחתי להחזיק קשר יותר מכמה שבועות ויש לי מעריצים בלי סוף מה שמחמיא לי אולי לשנייה וחוזר חלילה אני בדילמה קשה כבר כמה חודשים המחשבות העצבים שלי , כיצד אני יכולה להיפתר מכל הרגשות כלפי הרופא שכמובן לחלוטין לא יכול להיות מציאותי, ולגבי כל השאר מה בסיס בעייתי, אני יודעת שאינך יכול לאבחן את התופעה המוזרה הזו דרך המחשב אך לדעתך מה יכול לעזור לי פסיכולוג, תרופה., או שעדיף היפנוזה תודה דניאלה

אני חושבת שאת מאד כמהה לקשר שבו דואגים לך באופן שדומה לאופן שבו הורים דואגים ומטפלים. את מציינת שאת רואה שזה משהו שמלווה אותך בחיים (לא רק עם דמויות אב), ואני חושבת שבמיוחד עם מנתח יכול להווצר קשר מאד קרוב (אני חושבת שיש ב"ניתוח" יצירת קשר שנשארת אצל שני הצדדים, גם לאחר הניתוח עצמו, בשל הסיטואציה של תלות מוחלטת מצד המטופל, אחריות גדולה מצד הרופא, חיים ומוות...). מה שנשמע לי הוא שיש בך חלקים שמאד זקוקים לטיפול, ואולי דרך טובה להתמודד עם זה תהיה לפנות לטיפול פסיכולוגי - מקום בו תוכלי להתמודד עם הרגשות ועם החוסרים שחווית בחייך באופן מבנה שיעזור לך להתבגר מבפנים, ולהיות מסוגלת להמשיך לחיות חיים בוגרים עם קשרים מספקים ומציאותיים. תרופה לדעתי לא תעזור, כי הנפש זקוקה למשהו שיעזור לה לצמוח...

דניאלה.. אומנם אינני מומחית גדולה, אבל ממה שתיארת נראה לי שאת עצמך מבינה שיש לך מחשבות אובססיביות.. אינך יכולה לשלוט בזה ובוודאי שאינך אשמה.. מניסיוני, מחשבות אובססיביות נובעות הן מצורך נפשי לאהבה, כשמבפנים כנראה שאינך מקבלת את כמות האהבה שאת זקוקה לה. וחוץ מזה אובססיה נובעת גם מחוסר איזון בחומר (נוירוטרנסמיטר) סרוטונין, במצב הזה נותנים תרופות (כמעט ללא תופעות לוואי), שמאזנות את רמת הסרוטונין. וכך ע"י טיפול משולב של תרפיה בשיחות ותרופה- ניתן תוך זמן קצר יחסית לצאת מהלופ שנכנסת אליו.. וזה לופ לא קל בכלל, תאמיני לי שאני מבינה לליבך! אל תפחדי מעצמך, את נורמלית לחלוטין.. (אני יודעת שלי היה בהחלט עוזר לשמוע את זה בזמנו)... רק בבקשה אל תזניחי את עצמך... בהצלחה :-)