ראיית עומק..

למה יש בי משיכה יותר בהתעניינות למקרים קשים כמו התאבדות,סמים,עבריינות משיכה לתחום הרפואה והפסיכולוגיה בעיקר במחלות נפש?? ולא בדברים שנראה לי שמעניינים נשים בגילי כמו הקמת משפחה,לידה וילדים,חתונה וארגון שלה בהתלהבות. כל הדברים האחרים שציינתי פשוט משעממים אותי ונראים לי נבובים מתוכן ומה שקשה נראה לי כדבר עמוק ומעניין להבנה.בכלל כל המסכנות והעוני והדברים הקשים כאשר עולים לשיחה אנשים כאילו "מנפנפים" אותם משיחה ומהתעסקות כאילו זה יגע בהם באיזו דרך ואילו אני מעלה את זה כל הזמן ומאוד אוהבת לדבר על כך...לעיתים יש בי התחושה שכשאני מדברת על זה בחברה זה אסור או עדיף שלא יועלה כלל. זה קיים אצלי מילדות תמיד התעניינתי וכאב לי ולקחתי את המקרים הללו למחשבות: איך זה יכול לקרות ואיך אנשים מתדרדרים ואף פעם לא הצלחתי לענות לעצמי שזה מה יש וזהו..אני בן אדם עמוק מדי וחושב על כל דבר מאוד קשה לחיות כך הייתי רוצה להיות אדישה יותר לעולם ובכלל לכל הקורה מסביבי ולי בפרט.

דינה שלום אני מתאר לעצמי שכל דבר יכול להיות חיובי כאשר הוא נמצא באיזון ושלילי כאשר הוא מוגזם ובא על חשבון דברים אחרים. משיכה לדברים קשים יכולה להיות תכונה חיובית של חמלה ורצון לתרום. השאלה האם זה רק מעניין אותך כסוג של חוויה מקצועית או התעניינות, או שזה דרך של בריחה מהתמודדויות אחרות בחיים. קשה כמובן ללא היכרות יותר רצינית איתך לומר מדוע זה קורה ו"על מה זה יושב". אני מתאר לעצמי שאת יודעת לומר על זה משהו. האדישת לעולם ולמה שקורה לך מסביב נשמעת שתגובה קיצונית לכיוון השני של ההתעניינות העמוקה בסבלם של אנשים. בהחלט יש מקום להשקיע מחשבה ומרץ כדי להבין את הניגוד הזה הין שתי ההתבוננויות שלך על העולם, מדוע הן קורות וכיצד ניתן להציב איזונים טובים יותר בין השניים. בברכה ד"ר אורן קפלן