חידוש קשר עם אבא לאחר 25 שנים

שלום רב. אני בת 30. גדלתי בלי אבא מגיל 10 וההורים התגרשו כשהייתי בת 12. כתוצאה מכך שגדלתי בלי אבא ורק בסביבה של בנות, נוצר אצלי באופי חוסר ביטחון. בגיל ההתבגרות עברתי מתיכון שיש בו דגש על חברתיות לתיכון אחר שבו יש דגש על הציונים שאתה מקבל וזאת כדי לא להרגיש את העובדה שאני "בצד" בחברה ובשוליים וזה מצב לא נעים. בגלל זה שעברתי לתיכון אחר לא נוצרו אצלי משקעים וצלקות באופי לצמיתות. לאחר מכן גם שירתתי בצבא שירות מלא. לאחר הצבא גם עבדתי. כרגע אני מחפשת עבודה. השאלה שלי היא האם כדאי לי ליצור קשר עם האבא (אני יודעת את מספר הטלפון) בגיל שלי? האם יצירת קשר מחודש איתו יתרום לי לביטחון במשהו בגיל כזה? שכחתי לציין משהו חשוב - לאבא יש בעיות נפשיות מובהקות, הוא מטופל על ידי פסיכיאטר, וכאשר הייתי קטנה היה לי "גב" להישען עליו וזו היתה סבתא שלי שתמכה בי לאורך כל הדרך, ולכן היה על מי לסמוך שיעודד אותי כאשר האבא היה עושה משהו מוזר או עושה בושות, הסבתא היתה מקבלת את זה כי היא רצתה שיהיה לי אבא בחיי. כיום הסבתא לא בחיים יותר לצערי. האם יצירת קשר עם האבא בעל ההפרעות הנפשיות הקשות היא כדאית? האם הוא יכול להזיק לי במשהו בגלל הבעיה שלו? (הבחנה משוערת שלו - פסיכופטיה=פסיכופט, קר וחסר רגש, תופס לפעמים "קריזות" ועצבים, אנטיפט לאנשים והתנהגות מוזרה, לא מתערבב עם אנשים,סדיסט לפעמים באופן מילולי). האם כדאי בכלל ליצור קשר שיועיל? תודה רבה.

גלי שלום, למה להכניס ראש בריא למיטה ממש חולה? לדעתי, חידוש קשר עם אביך הנתון בבעיות נפשיות קשות לא יתרום לביטחון שלך בשום צורה ודרך, וזה במקרה הטוב. במקרה הגרוע, את עלולה לחוש אמפטיה והזדהות עם בעיותיו, מה שיגרום לך לתחושת דכאון, ירידה בביטחון העצמי ויערער את התדמית שלך בעיני עצמך. אחוז גבוה מאד בחברה הישראלית של היום הינם חד-הורים. ילדים גדלים היום עם הורה יחיד ותחושת הביטחון או חוסר הביטחון שלהם ברוב המכריע של המקרים הינה פונקציה של התייחסות ההורה, של כמות ואיכות ההשקעה של ההורה בילד וסיפוק צרכיו. אם ההורה מבין, אוהב, מקדיש, משקיע ומטפח - אין שום סיבה לכך שילד יחוש "בצד" או בשוליים של החברה. עלי על דרך המלך ובני את עצמך וחייך בלי לגרור משקעים מן העבר. בהצלחה

קראתי את התשובה הקודמת שניתנה לך ובקריאה ראשונה אני מסכים עם הכתוב. במחשבה שניה, נראה שאם השאלה עולה אצלך , כנראה שישלך צורך לפגוש אותו ללא קשר למצבו. יש לי שתי הצעות אלייך בעניין. אם יש לך את מספר הטלפון את יכולה להתקשר ולדבר איתו. מהשיחה תוכלי אולי להבין מה מצבו הנפשי והאם הוא גם מעוניין לפגוש אותך. לדעתי כדאי גם שתתיעצי בעניין עם פסיכולוג.בעיקר בעניין השפעה אפשרית עלייך במקרה ותתאכזבי. מה הציפיות שלך מחידוש הקשר ומפגישה כזו? אם מצבו הנפשי מעורער, ספק אם יוכל לתרום משהו לחיזוק בטחונך העצמי. הפגישה יכולה להסתיים גם במפח נפש ואכזבה מבחינתך. אם נראה לך שתוכלי לפגוש אותו ולשמור על איזה "מרחק רגשי" , אני מציע שוב התייעצות עם איש מקצוע.

גלי שלום אין ספק שמה שעברת בילדותך המוקדמת ועוד הרבה לפני הגירושין השפיע עליך באופן ניכר. אני גם מבין ומזדהה עם הרצון לפגוש את אביך, זה רצון טבעי לחלוטין. עם זאת, המפגש הזה עלול להיות הרסני עבורך אם יעשה באופן לא מתוכנן ולא מעובד. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי בגלל כל הדברים שקרו ובגלל הביטחון העצמי שאת מתארת. לאחר היכרות ולאחר התייעצות מעמיקה עם הפסיכולוג תוכלי להחליט בצורה יותר נכונה האם ליזום את הקשר, ובמידה וכן, כיצד לעשות זאת ומה לומר וכו'. כך תגיעי הרבה יותר מוכנה וגם אם הפגישה עצמה תאכזב אותך היא לא תגרום לנזקים שמפגש מיידי כזה עלול לעשות. בברכה ד"ר אורן קפלן