התמודדות עם נערה בגיל בגרות שאלה לד"ר אורן קפלן

אני אם לשלושה ילדים, הגדול חייל בן 19 הסנדוויצ'ית בת 16, והקטנה בת12.הילדה האמצעית שלי היא ילדה עם המון בעיות שמאפיינות את גיל הבגרות. היא התחילה לעשן לא מזמן, היא עסוקה כל הזמן עם חברים, פחות אוהבת ללמוד, ויש לה בעיות לא מעטות במסגרת הלימודית. לאחרונה היא נוטה יותר ויותר למצבי רוח קיצוניים, ומאד קשה להתמודד איתה. זה בא לידי ביטוי בכך שהיא "התאכזבה" מהחברים הקרובים לה ופתאום מוצאת את עצמה מתמודדת עם בעיות חברתיות וכו'. אני אמא עם מודעות מאד גדולה לצרכיה, כי הרי גם אני עברתי את גיל הבגרות ואני ממש בעניין של להבין אותה ולהושיט לה יד , אבל העניין הוא שהיא בוחרת שלא לספר דברים שעוברים עליה ואני לא ממש מחטטת בחייה, המוטו שלי תרצה תספר, לא תרצה לא תספר. היום היה בנינו דין ודברים והיא צעקה שאני לא מקשיבה לה ולא שואלת מה עובר עליה וכו', ואני חשבתי לעצמי כמה לא נכון שהרי בכל פעם שאני מציעה את עצמי היא די מתחמקת ואני לא "נדחפת" והשאלה היא: אתה חושב שאני כל פעם מחדש צריכה להכנס לחדר שלה, לשאול להתעניין? אתה חושב שהיא תספר לי באמת באמת מה עובר עליה? איך באמת אני צריכה לנהוג? אגב, הקשר ביננו הוא קשר טוב. לעזרתך אודה.

שלום לך, מכיוון שד"ר אורן לא משיב בימים האחרונים אני מרשה לעצמי לענות לך ,למרות שאיני איש מקצוע אלא אבא שחווה את קשיי גיל ההתבגרות אצל בתו. בתי כיום בת 27, בתחילת גיל ההתבגרות התחילו איתה בעיות קשות , בערך מהסוג שאת מתארת. ראיתי שאינני יכול להתמודד עם זה לבד ופניתי לעזרה מקצועית. כדאי לך לשקול האם לעשות זאת גם, את יכולה ללכת בעצמך או יחד עם ביתך אם היא מוכנה. אם יש פתיחוץת ביניכם, את יכולה להסביר לה את הקשיים שלך להתמודד עם התנהגותה ולומר שאת זקוקה לייעוץ מקצועי. אני, פניתי בזמנו למכון אדלר, לייעוץ פרטני לא לקבוצת הורים. אבל כל פסיכולוג לנוער המתמחה בבעות גיל ההתבגרות יכול לעזור לך.

אתי שלום אמנם בתך מתמודדת עם קשיים אופייניים לגיל ההתבגרות, אך מנקודת מבטה אלו בעיות קשות ומכאיבות. ראשית הייתי מציע לך אפשרות לפנות לפסיכולוג או פסיכולוגית כדי לשוחח ולקבל ייעוץ. זה לא צריך להיות משהו שדוחפים אליו, אלא לפתוח חלון לאפשרות כזו. לגבי אופן ההתנהגות שלך איתה, זהו גיל שמאופיין בקונפליקט לא פשוט. מצד אחד היא עדיין ילדה אבל מצד שני רוצה גם להרגיש מבוגרת ועצמאית. לפיכך זה טבעי שלא תספר לך הכל ושיהיו לה דברים שהם רק שלה. בהחלט המשיכי להתעניין ולהביע עניין במה שקורה לה, אם הקשר ביניכם טוב ורמת הזעם שהיא מפגינה סבירה ולא חוצה גבולות של אלימות רצוי להכיל את העוצמות הרגשיות ולהיות שם בשבילה. נושא הגבולות הוא אישי ויש לבחון אותו בהתאם לנסיבות, כך שכאן לא אוכל לתת לך עצה חד משמעית. בברכה ד"ר אורן קפלן