שוב אני

ערב טוב ד"ר!!! ראשית תודות על תגובתך רציתי מאוד לברר איתך משהו מאוד חדש לי .אז ככה אתמול חזרתי מהעבודה הביתה ,והבית היה מלא מעילים תיקי בית ספר וצעיפים כובעים ונעלי ספורט בכל פינות הסלון והבת שלי עם עוד 5 ילדים בנים ובנות יושבים אצלה בחדר מנגנים שרים וכמובן הכינה להם מטעמים .נכנסתי הביתה קבלתי אלם לא הבנתי מה כל הבלגן .ברור קצר הבנתי ,כמובן שכעסתי אך לא הראתי .התברר שהם משעה 3 אצלנו והלכו רק ב9 בערב .כשהם הלכו דברתי עם הבת והסברתי לה שאין חיה כזאת שכמעט יום יום יש בבית ילדים וכ"כ הרבה שעות ולא נותנים לה להתעסק בעינינים שלה וגם לי זה מפריעה אני רוצה לבוא הביתה לסדר לארגן לבשל כמו כל אישה ואמא נורמאלית .הרגשתי כעס פנימי ולא השארתי כלום בפנים מיד אחרי הכעס הרגשתי סחרחורות כאילו ירדתי מאיזה גלגל ענק ,כל זה היה אתמול ועדיין יש לי סחרחורת בחילות והכי הכי מפחיד זה שאני נזכרת באתמול יורדות לי דמעות והבכי נשאר בלב ,אני מוצאת את עצמי נזכרת ודומעת בלי לשים לב .לא מרוכזת אין לי חשק לכלום .לעומתי הילדה דווקא מרגישה טוב יש לה אופי טוב היא מעולם לא נוטרת טינה או זוכרת מילים גם אם היא נפגעה . למחרת כאילו לא היה כלום ,יודעת לקבל עונשים כמו שאמרתי לך .חודש אין אינטרנט .והיא היתה מכורה . מה שטוב אצלה גם היא מספרת לי הכללללל אני מקשיבה לה ומיעצת לה דברים והיא מקבלת אותם היום היא ספרה לי שיש לה חבר .אני מכירה אותו ילד נחמד .אין לי בעיה עם זה רק שהיא תיהיה מאושרת ....כל הסיפור הזה בא בעקבות הסחרחורות הרגשת בחילה מיד אחרי שדברתי עם הילדה אתמול בערב (אין הריון) תודה וסליחה על אורך ההודעה

נשמע לי שזאת הבת הבכורה שלך, נכון? ממה שאת מתארת נשמע שמאד חשוב לך להיות ביחסים טובים עם הבת, ושכך בעצם היה כל החיים עד היום, שהייתן קרובות למדי. בגיל ההתבגרות, מה לעשות, הרבה פעמים נוצרים יותר חיכוכים עם ההורים, וזה דבר טבעי, ואפילו, אולי, רצוי. אולי אם לא תפחדי כל כך לכעוס על ביתך, או בכלל לבטא את הכעס, אולי תחושי פחות אשמה אחר כך. מותר לך לכעוס, וטוב שלא שמרת בבטן את מה שאת מרגישה, אבל הצער שלך על כך הוא כל כך גדול, שנראה שאת ממש מפחדת שמשהו בלתי הפיך יקרה לקשר בינך לבין ביתך בהמשך. לדעתי, קשר שיש לו בסיס טוב, וכמובן אם לא מגיעים למריבות קשות וממושכות מדי, לרב נשמר ככה. אני חושבת שהתרחקות מסויימת בין אמא לבת, מריבות, ואולי גם לא לראות דברים עין בעין, זה דבר מאד מאד טבעי. אולי משהו ביחסים שלך היו עם אמך באותו גיל משפיע עליך כיום וגורם לך למצוקה ביחסים שלך עם ביתך? בכל מקרה, אני מקווה שתרגישי טוב. מכל התיאור שלך קבלתי את התחושה שאת אמא אכפתית ובאופן כללי מקבלת ותומכת, אבל גם לכעוס לפעמים זה מותר, ורצוי.

נואשת שלום לאור מה שאת מתארת מתחזקת ההמלצה שלי לפנות לייעוץ משפחתי. האופן הנפשי הקשה שבו הדברים משפיעים עליך מעוררים חשש שהדברים יגררו התדרדרות הן ביחסים ביניכם והן בהשפעה הנפשית שתהיה לאירועים שכאלה על כל אחת מכן. התיאור של בתך עם חברים אינו חייב להיות חריג, זה יכול להיות משהו טבעי ומקובל, והשאלה מדוע הדברים משפיעים עליך בצורה כל כך חזקה וקשה. יתכן שבתאור שלך לא ציינת משהו שיכול להסביר את חומרת הדברים, אבל ממה שאני קורא בתך הזמינה חברים ועשתה קצת בלאגן בבית, מה שמאוד נפוץ בגילאים הללו, מדוע זה יוצר אצלך תגובה רגשית כל כך קיצונית? אם תצליחי להבין יותר טוב, ולראות מה שייך לך ומה שייך לה, מה מהווה בעיה ששתיכן צריכות להתמודד איתה ומה מהווה בעיה אישית של כל אחת מכן, בקיצור, אם יהיה קצת יותר סדר שיסביר את הדברים ולא ישאיר אותך רק בצורתם הגולמית, אולי יהיה יותר שקט פנימי בבית ובנפש. אני לא בטוח שיש לך כרגע את הכלים להתמודד עם זה לבד ולכן מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי. אם אינך יודעת מהיכן להתחיל פני לפסיכולוג בית הספר מטעם השירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה והתייעצי. בברכה ד"ר אורן קפלן