מה עושים?

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

23/11/2004 | 22:13 | מאת: נואשת

ד"ר אורן קפלן שלום!!! יש לי 3 ילדים 2בנים והבת היא האמצעית הבעיה עם הבת. עד לכיתה ט הילדה היתה תלמידה מצטיינת מבריקה ומעולם לא היו תלונות .רק שיבוחים ובכיתה י הילדה הכירה חברה אחרת לא כולם אוהבים ללמוד אבל המצב נורמאלי .אצל הבת שלי זה הדרדר שכל מורה בקשה לשוחח עם ההורים .ירדה ביחידות של הבגרויות הקיצר בשנה אחת עשתה מה שלא עשתה 9 שנים. אני מנסה לחשוב למה זה? ואין לי תשובה .בבית הכל מעולה אנחנו ההורים משקיעים תנשמה לילדים ולבית .מה שהם צריכים מקבלים .לא חסר כלום.ברוך השם החברה החדשה שלה ניקראים פריקים שנה שעברה היא לבשה רק שחור .התחילה לנגן גיטרה והיא מנגנת מדהים .ככה גם הבנים כולם מנגנים גיטרה .לחברים יש רסטות ןבגדים ענקיים הקיצר לא לטעמי .אבל הם ילדים טובים ואין לי בעיה איתם גם כשהם באים אלינו אני מקבלת אותם כאילו הם ילדיי ..הבעיה שהכי מציקה לי זה חוסר הידיעה שהיא גורמת לי התמוטטת .החדר שלה הפוךךךךךךךך היא כבר לא רואה בלגן וגם לא מפריעה לה בלגן מבי"הס היא הולכת לצופים . היא מדריכה ומהצופים למחשב ,והיא נתקעת שם עד מאוחר . וככה זה יום יום .החלטתתי ברגע של עצבים שאין מחשב ולא אינטרנט חודש עד שהיא חוזרת לעצמה לפחות באירגון החדר .אני מרגישה שאני קשה איתה לאחרונה .אני אישה חיברותית מאוד וחבל לי לאבד ככה את הבת שלי ברגעים של עצבים .שאין לי שליטה בהם.אני חוזרת מאוחר מהעבודה ויש לי אחרי יום כזה לבשל לארגן כביסות ועוד הרבה מה לעשות . והיא יושבת במחשב מדברת עם חברות וחברים שכבר ראתה אותם כל היום ולא מציעה עזרה .סיפרתי פחות או יותר תמצב .מה אני עושה? אני כבר לא יודעת איך להתמודד איתה .היא בת 16 ואני מאוד רוצה שתצליח אני לא יודעת אם אני מתנהגת בסדר .רק שלא יהיה נזק בלתי הפיך חלילה בס"כ היא ילדה נעימה שמאוד אוהבים אותה וכמובן שגם אני .תודה מראש

24/11/2004 | 12:40 | מאת: ד"ר אורן קפלן

נואשת שלום התמונה שאת מתארת מאוד נפוצה ביחסים בין ילדים בגיל 16 להוריהם. בסופו של דבר כולם מתבגרים וסערת התקופה הנוכחית תיראה כמו היסטוריה. השאלה כיצד צולחים את התקופה הזו בלי ליצור מריבות מיותרות אבל עם שמירה על גבולות של הדברים החשובים באמת. נושא הבלאגן למשל, הייתי מאפשר לילדה לעשות בלאגן כמה שהיא רוצה בפינה שלה בחדר שלה. הייתי יותר מקפיד על האזורים הציבוריים של כל המשפחה. הרעיון הוא באמת לשאול את עצמך מה חשוב ומה באמת לא ממש קריטי, מה קשור לנטיות שלך ולרצונות שלך שלא בהכרח חייבות להתממש עבור בתך (נחמד אם כן, אבל לא חייב) ומה מייצג דברים שהכרחי לשים אליהם לב. יתכן שכדאי לכם לפנות לייעוץ משפחתי לכמה שיחות, זה יתן אפשרות לכולם להתבטא ולמצוא שיווי משקל חדש בבית. בברכה ד"ר אורן קפלן

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית