אימבוולנטיות

לא בטוחה שהמטפלת שלי כל כך מקצועית. לא בטוחה שהיא מאוד עוזרת לי- בחלק מהמקרים מאוד אך בחלק ממש לא. לא נראה לי שהיא יורדת לסוף דעתי. אבל- לא מסוגלת לעזוב. אוהבת אותה מאוד וקשורה אליה. לפעמים בגלל כעס או לחץ כלכלי או סתם הרגשה שאני כבר יכולה בלעדיה- מחליטה לומר לה שאני פורשת. אך מפחדת, או סתם מרגישה נזקקת וקובעת, כמו תמיד לפעם הבאה. איך יוצאים מהמלכוד? אין לי עודף כסף, זמן ואנרגיות לבזבז על משהו שלא תמיד עוזר או לפעמים מעצבן ומזיק ומצד שני האנרגיה לעזוב ולהפרד מאדם אהוב כל כך... איך מסדרים את הבלאגן.

יער שלום האם את מכירה את ההרגשה הזו גם ממקומות אחרים? האם יש לך שאלות לגבי חברים שלך או אנשים אחרים שאת בקשר מקצועי או אישי עימם לגבי מידת התאמתם לך, לגבי עומקם ויכולתם? שווה לבדוק את העניין כי יתכן שזה לא הפסיכולוגית שלך אלא סוג של אמביוולנציה שמלווה אותך מבפנים. מאחר ונשמע שיש לך קשר טוב ועמוק עם הפסיכולוגית לא הייתי מזדרז לסיים את הקשר, את האמביוולנציה כדאי לבדוק קודם כל בתוך מסגרת הטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן