טיפול מזיק?

האם יתכן שהתחלת טיפול (בשל סיבה אחרת ) גורם להתפרצות של דיכאון כלשהו? מאז שהתחלתי טיפול, אני מרגישה יותר עצובה, קשה לי להכיל את הרגשות שלי, אני רק רוצה לשוב לפגישות...קשה לי לאסוף את עצמי לתפקודי היומיום... מה לעשות? האם יש סיכוי שזה יחלוף, או שזה האדם שאהיה תמיד?

כמו שאת מתארת, זה באמת יכול לקרות. ואז חשוב מאד לזהות מה הסיבה לכך. סיבה אחת יכולה להיות שסוף סוף יש מקום שבו אפשר לבטא את הרגשות, ואז באופן טבעי נוטים להרגיש אותם גם מחוץ לשעות הטיפול. כל הצורך/רצון/עצב שהיה אגור בתוכך ובגללו פנית לטיפול פשוט נמצא מעל פני השטח. מטפלים בזה, אבל מתוך הטיפול גם מרגישים את זה. מצד שני, סיבה אחרת יכולה להיות שיש משהו שלא מרגיש מספיק נכון בקשר עצמו (האם הקשר שנוצר עם המטפל/ת הוא קשר שיש בו קירבה ואמון או קשר שמעורר חרדה?) יכול להיות שמתאים לך ללכת ליותר מפגישה אחת בשבוע, והאינטנסיביות של הפגישות תקל עליך לעבור את התקופה הזאת? אני חושבת שזה מאד טבעי, בכל מקרה, ואחת השאלות שאת צריכה לשאול את עצמך היא האם את חושבת שיש בכוחך להכיל תקופה כזאת, מתוך אמונה כמובן שהיא תעזור לך להגיע למקום טוב יותר, שמח יותר וכו'. לא בכל זמן, לדעתי, כל אחד יכול להתמודד עם טיפול. אבל אם הטיפול-הקשר הוא נוגע אז יש הרבה סיכוי שזה יעזור לך בטווח הארוך ואז, אם אפשר לתת לטיפול מקום (כולל כל "תופעות הלוואי") בעיני זה שווה. אבל אולי הכי חשוב שהמטפל/ת ידעו על כך ואז יוכלו להיענות לצרכים שלך יותר טוב. כמו שכשאת הולכת לרופא, חשוב להגיד לו איפה כואב, ואיפה התחיל לכאוב בעקבות הטיפול שאת מקבלת, כך חשוב גם לדבר עם הפסיכולוג על הכאב הנפשי שעולה בעקבות הטיפול... אני מאחלת לך שהכאב יחלוף - גם אם לא הכי מהר - באופן אמיתי ושלם.

מה שאת מתארת, גם אני עברתי בתחילת הטיפול.. אני מסכימה עם לילה שברגע שמתחילים לחטט בדברים הקשים, הכואבים והמודחקים- זה גורם למן תחושת נסיגה ועצב רב.. גם לי זה קרה בכל פעם שפניתי לטיפול.. זה לא אומר שהקשר עם המטפל/ת לא טוב אלא שכנראה אתם נוגעים בדברים החשובים.. לי תמיד עוזרת המחשבה שכל מה שיורד חייב גם לעלות מתישהו.. אל תעזבי את הטיפול, כן תדברי על זה אם המטפל/ת, כדי שתקבלי עזרה בהתמודדות.. אם הזמן, את תתרגלי לטיפול ולחשיפה העצמית ואז הדברים יתחילו להשתפר- אני מבטיחה! בהצלחה..

מה שאת מתארת, גם אני עברתי בתחילת הטיפול.. אני מסכימה עם לילה שברגע שמתחילים לחטט בדברים הקשים, הכואבים והמודחקים- זה גורם למן תחושת נסיגה ועצב רב.. גם לי זה קרה בכל פעם שפניתי לטיפול.. זה לא אומר שהקשר עם המטפל/ת לא טוב אלא שכנראה אתם נוגעים בדברים החשובים.. לי תמיד עוזרת המחשבה שכל מה שיורד חייב גם לעלות מתישהו.. אל תעזבי את הטיפול, כן תדברי על זה אם המטפל/ת, כדי שתקבלי עזרה בהתמודדות.. אם הזמן, את תתרגלי לטיפול ולחשיפה העצמית ואז הדברים יתחילו להשתפר- אני מבטיחה! בהצלחה..

כן זה יכול להיות, זה קרה לי ואז העלינו את תדירות הפגישות. בשלב מסוים זה פוחת ומתיצבים. אבל יש שלבים בטיפול שזה חוזר.....

שלום אני לא חושב שיש לי הרבה מה להוסיף על מה שנכתב. הטיפול אינו גורם לפריצת הדיכאון, הוא בהחלט יכול לחשוף חלק דיכאוני שהיה שם גם קודם אך לא קיבל לגיטימציה לפרוץ. בטווח הארוך ללא הטיפול יתכן שהיה פורץ באופן מזיק והרסני אף יותר. העובדה שיש מקום שאליו אפשר ורוצים לחזור נותן ביטחון ביכולת לפרוק את החלקים הקשים. בהחלט תיתכן ירידה בתוך התהליך הטיפול אולם מדובר בתהליך טבעי שבסופו בהחלט אפשר לצפות לשיפור משמעותי הן בדיכאון והן בגורמים שהביאו אותך לטיפול מלכתחילה. בברכה ד"ר אורן קפלן