אלמנות

שלום רב אני אלמנה מזה 5 חודשים, ואיניממצליחה להתארגן מחדש , להרים ראש ולצעוד קדימה, אני כל הזמן שקועה בעצב שלי בתמונות האחרונות הקשות של חיי בן זוגי . בנוסף הגשם הראשון לבד וההתכנסות מהכרח בבית לא תורמים להרגשתי הכבדה והדכאונית. אולי יש לך איזו עצה חכמה כיצד לצאת ממבוך זה. תודה.

שלום ריטה, אני חושבת שאבל הוא תהליך ממושך - בחלקו יש להתמודד עם החזרה לחיים, ההסתגלות לחיים בלי בן הזוג, והחזרה לתפקוד מעשי, ובחלק אחר האבל הוא תהליך פנימי שכולל את היחסים שיש לך עם בן זוגך המנוח. במידה רבה, היחסים ממשיכים להתקיים בתוכך גם לאחר מותו, ואני מניחה שבמידה זו או אחרת יהיה כך לכל אורך חייך. אני חושבת שמה שיכול לעזור לך הוא שתהיה לך תמיכה חברתית - משפחה, חברים, שאת יכולה לחלוק איתם את מה שאת מרגישה, או פשוט להמצא איתם. אני חושבת שזה יכול לעזור לך לעבור את התקופות הקשות יותר שסמוכות לאובדן (אני חושבת שחצי שנה זה זמן מאד קצר כשחושבים על קשר עמוק וממושך כמו עם בן זוג). לגבי החלק האחר, של "הפתרון הפנימי" של האבל, אני חושבת שזה משהו שפשוט לוקח זמן... לוקח זמן להסתגל לאובדן ו"לארגן" מחדש את הדמות שיש לו אצלך, את כל הרגשות שיש לך כלפיו. לפעמים בתוך הגעגועים, האהבה, הבדידות, מתערבבים גם רגשות של כעס ואשמה, ולוקח זמן עד שכל הרגשות האלה מתאזנים ומגיעים למצב של "מנוחה" בתוכך - כך שאת תוכלי לחיות איתם בשלום. אני חושבת שהדבר הכי חשוב הוא למצוא תמיכה - לא להשאר לבד. גם עם חברים ומשפחה אפשר לקיים איתם קשר משמעותי שיכול מאד לעודד אותך. ככה אני חושבת.

... אולי כדאי ללכת לפסיכולוג/ית כדי למצוא את התמיכה לתקופה הקשה הזאת? את מציינת גם שיש לך תמונות קשות, ואולי אם המוות עצמו היה מאד טראומתי ומפחיד מקום שבו תוכלי לשוחח על כך ולקבל אוזן קשבת ותומכת יעזור לך?

ריטה שלום לאבל יש שלבים, חמישה חודשים בלבד אחרי התאלמנות זה לא הרבה זמן. ביהדות נקבעה תקופה של שנה לאבל הרשמי, באופן כלשהו זה באמת פרק הזמן הבסיסי שלוקח כדי לעבור את התקופה הראשונה של האבל וכדי לפתח יכולת להתבונן על העולם בצורה אחרת. זה לא אומר שאת צריכה לשבת ולהמתין ולתת לעצמך לשקוע לדיכאון, אבל את כן צריכה לתת לעצמך את הקרדיט שאת עוברת תקופה קשה מאוד וכל אירוע ומועד, כמו הגשם הראשון, הוא הפעם הראשונה שאת לבד בתוכו. בתקופה כזו צריך תמיכה חברתית ומשפחתית ולנסות להיות פעילים כמה שיותר, בעבודה, בחברה, בספורט, בתחביבים, גם אם קשה. יתכן שאפשר להיעזר גם בטיפול פסיכולוגי ואם יש חשש לדיכאון, גם בתרופות נוגדות דיכאון. תצטרכי לתת לזמן לעשות את שלו, עד ההסתגלות למצב החדש ולעיבוד תהליכי האבל שאת עוברת כעת. בברכה ד"ר אורן קפלן