שאלה למנהל הפורום

התחלתי לפני חצי שנה טיפול פסיכולוגי עקב בעיה ביצירת קשרים עם המין השני הטיפול היה פעם בשבוע והגעתי למצב שהייתי יוצאת מהטיפול וכל הזמן בכל מהלך היום הייתי משחזרת רק את השיחות עם המטפלת כולל בזמן שינה (בקושי ישנה) כולל בנסיעה כולל בהליכה ברחוב במקום להסתכל על הנוף על חנויות על אנשים כל הזמן היה לי בראש רק השיחות ומה המטפלת אמרה לי ומה עניתי לה הגעתי למצב של דכאון וחרדה פחדתי לצאת לבחוץ הייתי מרגישה שאני מתעלפת או נופלת לא רציתי לאכול להתקלח וכו' כעת אני במצב שפוחדת ללכת לפסיכולוגית!!!!! נחשפתי המון בפניה היא יודעת הכל על חיי שאלתי האם העדרדרות במצבי (יש לציין שהגעתי אליה במצב בריאותי תקין ורק בגלל הבעיה שרציתי לפתור) היא בגלל השיחות ובגלל הפסיכולוגית שאולי לא מתאימה לי (כל דבר שהיא אומרת הייתי מתוכחת איתה) האם להפסיק את הטיפול ?(כעת אני לוקחת כדור רסיטל שקיבלתי מפסיכיאטרית )האם לעשות את הפגישות בתדירות נמוכה יותר( כי כעת גם קשה לי לפנות לפסיכולוגית אחרת ולספר לה שוב את כל בעיותיואני כמובן רוצה לפתור את הבעיה שאליה פניתי לפסיכולוגית) כי פוחדת שהמצב יחזור עקב השיחות במקום לחיות חיים נורמליים של בילויים וכיף שלא הכנס שוב למצב של רק לחשוב ולשחזר את השיחות ולהתווכח איתה על דבר שאומרת ולא נראה לי מפחדת שמצבי לא הדרדר יותר למרות לקיחת הכדור.

מעין שלום לפי מה שאת מתארת נכנסת למעגל כלשהו של מחשבות טורדניות. אני מתאר לעצמי שיש קשר בין התכנים והדברים שעלו בטיפול לבין התגברות הסימפטומים הללו שכנראה היו קיימים גם קודם בצורה כזו או אחרת. שאלת המשכת הטיפול והאופן בו כדי להמשיך בו הם נושאים שצריך להעלות עם שני המטפלים שלך, הן הפסיכולוגית והן הפסיכיאטר. הפחדים שלך מפני הטיפול ומפני התרופות הם חלק מהבעיה שממנה את סובלת ואת חייבת להמשיך בטיפול ולא לתת למעגלים הסגורים של ההפרעה הטורדנית לסחוב אותך אחורה. בברכה ד"ר אורן קפלן