נישואים

שלום רב, אני בת 27 ובן זוגי בן 28. אנו חיים יחד כבר 4 שנים וחברים כ-8 שנים. בן זוגי (המדהים) אומר שהוא מעוניין להנשא בעוד כשנתיים שלוש (כשנרצה ילדים) בעוד אני כבר מוכנה ורוצה להנשא כבר לפחות שנתיים. הבעיה היא שאני מוצאת עצמי מתרגזת עליו כל הזמן על דברים טפשיים וכשהוא שואל איך הוא יכול לשמח אותי בראש אני חושבת לעצמי - תתחתן איתי. אני ממש חוששת כי הדבר הפך ממש לאובססיה אצלי. מה אתה ממליץ לי לעשות? להניח לנושא? דווקא לדוש בכך? אני ממש יוצאת מדעתי, הנושא מעיק עלי ומטריד אותי במשך כל שעות היום כבר חודשים רבים... תודה

אני חושבת שהשאלה העיקרית היא למה את רוצה להנשא עכשיו והוא עוד שנתיים. האם הרצון להנשא נובע מרצון שלך כבר לעשות ילדים? נובע מרצון לא לדחות את מה שממילא מתוכנן? מפחד שאולי בסוף הכוונה להתחתן לא תתממש? לעומת זאת, מדוע החבר שלך רואה נישואים בעוד שנתיים כמצב הרצוי? האם זה מסיבות כלכליות? האם הוא חושש להתחייב על חיים משותפים? או משהו אחר? נראה לי שחשוב להבין מה המקור לשוני בהשקפה. כי אם זה רק עניין של זמן, אז אפשר להתפשר על משהו באמצע - אבל נשמע שאולי יש משהו יותר מהותי שגורם לך להיות כל כך מתוסכלת וכל כך לבד עם התסכול. אני חושבת שבתור זוג בהווה וזוג נשוי (והורים) לעתיד, חשוב למצוא דרך לגשר על העניין. אני לא ממליצה לך לשמור דברים בבטן. מה שאת מרגישה זה מה שאת מרגישה! מה שחשוב להבין זה מה המקורות לרצונות השונים ואיך אפשר ליצור מצב שבו שניכם תרגישו טוב ביחס לעתיד. חוסר התמודדות עם הנושא יכולה ליצור משקעים לא רצויים בקשר.

אפרת שלום הנחת היסוד במה שאת כותבת הוא שאי אפשר לדבר על זה או שדיבור רציני על הנושא הוא חומר נפץ שעלול להחריב את הקשר ביניכם. חייבת להיות דרך הגיונית להעלות את הנושא בצורה ישירה ולבדוק אותו ביניכם. האם יש אפשרות שתקחי את בן זוגך לשיחה ותאמרי לו את הדברים בצורה די ישירה? אפשר לומר לו שאת מרגישה כבר מוכנה לחתונה כעת ולא רוצה להמתין עוד. אתם ביחד כבר זמן רב ואם זה ברור שאתם זוג אינני רואה מדוע לדחות את הדברים. נראה לי שבבסיס העניין נמצא אותו דבר לא מדובר שגם אסור לדבר עליו. אם תנטרלו את המוקש הזה וכל העניין יהפוך למשהו שנמצא מעל פני השטח סביר להניח שהמתח והכעס יפתחו ושתוכלו ליישב את העניין בצורה חברית והגיונית. בברכה ד"ר אורן קפלן