המשך לגבי השאלה שנעלמה

שוב שלום, וסליחה, לא שמתי לב שהשאלה נעלמה.בכל אופן, אני כבר כתבתי כאן על נושא התלות במטפל לא מזמן, ורציתי לשאול אותךלגבי משהו שמטריד אותי.אניבתחילת הטיפול וזה די מהר עטף אותי בתחושה של בטחון ושייכות, אבל עכשיו "התפכחתי" והבנתי שזו מערכת יחסים מאוד תכליתית וחד כיוונית, הפסיכולוגית הפכה כל כך מהר לדמות מרכזית וחשובה לי, ואני יושבת שם מספרת לה ה-כ-ל ומקוה שהיא "תציל" אותי, ומרגישה קרובה אליה, בעוד שבעצם אני רק "לקוחה" ואולי בכלל לא איכפת לה ממני באמת..גם נורא מעסיק אותי מה היא חושבת עליי, ואני רוצה שהיא תעריך אותי.. האם מנסיונך, מטפלים מחבבים/אוהבים את המטופלים שלהם? והאם מה שאני מרגישה טבעי, ויחלוף באם הטיפול יצליח? תודה

זה עוד יעבור הרבה גילגולים בתוכך. מתחושת קירבה ותחושה שהיא מצילה אותך, לכעס על זה שהיא לא "ממש" יכולה להציל אותך (בסופו של דבר, את אדם נפרד) והכעס יהיה לא רציונלי (אולי) אבל די מוחשי, ואז אולי תחושי אכזבה, ואחר כך שוב תחושי שהיא כן "אמא" טובה, ואז שוב תתאכזבי כי אם היא אמא טובה איך זה שיש לך כל כך הרבה ילדים?! ואז אולי תחושי תלויה יותר, אולי אחר כך פחות, יום אחד תרגישי שאת רוצה עצמאות, תפחדי מהעצמאות, תצאי לעצמאות, תחזרי לחוש תלויה - ובאמצע כל זה מתרחש הטיפול. ואולי זה הטיפול? :-) בסוף זה יתגלגל למקום יותר שלו - אני מניחה. אבל אם זה נושא חשוב בחיים שלך, וכנראה שהוא חשוב, הביטוי שלו בטיפול הוא בלתי נמנע... כל השאלות האלה הם חלק מהטיפול, הם לא חיצוניים לו... אני באופן אישי חושבת שמטפלים חייבים לחבב את המטופלים שלהם. אני חושבת שכל פעם שאנחנו מטפלים במשהו או במישהו אנחנו נקשרים אליו, והוא הופך יקר לנו. אי פעם מצאת גור חתולים ברחוב? זה רק חתול (מלוכלך ובטח גם עם פרעושים), אבל בכל זאת, אחרי שני לילות שאת מאכילה אותו בטפטפת הוא הגור די יקר. כך אני חושבת גם בטיפול, שמתעורר אצל המטפל/ת רגש "מטפל" - רגש שכולל אכפתיות.

אני חושבת שאולי אפילו כאן את מחפשת מישהו (את הדוקטור כנראה) ש "יציל" אותך ויגיד לך שכן, שמטפלים מאוד אוהבים את המטופלים שלהם בדרך כלל, ושבטוח את יקרה לה מאוד, וזה נראה כאילו רק עבודה - אבל בעצם במסגרת היחסים האפשריים ביניכם - שהם טיפוליים - היא עושה כל מה שהיא יכולה, היא מתקרבת הכי שאפשר, והיא דואגת ואוהבת הכי שאפשר. כל מה שאת מרגישה טבעי לגמרי ולכי עם הטיפול ואת יכולה באמת להגיד לה הכל, כולל את זה שאת מרגישה לפעמים שאת רק לקוחה - וגם על זה אפשר לדבר. הטיפול מצליח תוך כדי גם, ולא רק בסוף. אל תדאגי והכל יהיה בסדר.

טליה שלום ה"התפכחות" שאת מתארת נשמעת לי כתגובה של פגיעות ועלבון לסיטואציה שבהחלט כוללת תלות. זו הליכה לקצה השני, במקום לחוש את התלות אפשר לחוש ניכור ולהגיע למסקנות שאת מגיעה אליהם שלמעשה את עוד שם בתוך הרשימה. המציאות היא מורכבת ואין לה תשובה באלטרנטיבות של שחור ולבן. הקשר עם המטפל הוא מקצועי מצד אחד אבל הוא מאוד אישי מצד שני. זה בהחלט גם הדדי אבל מורכב ותלוי גם במטפל ובמידה בה הוא משלב את הקשר הבין אישי כחלק מחומר הגלם הטיפולי במפגש. כל שאני יכול להציע לך הוא להעלות את כל התכנים הללו בטיפול ולראות איך הם נוגעים בך לא רק בתוך הטיפול אלא בהקשרים הרחבים יותר של החיים שלך, אין לי ספק שבקונפליקט בין תלות והישענות לבין אי תלות ובדידות תמצאי הרבה דברים לבירור ומחשבה. מה שאת מרגישה טבעי לחלוטין והוא חלק מהתהליך הטיפולי עצמו שאת עוברת. בברכה ד"ר אורן קפלן