חשש מאינטימיות

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

15/11/2004 | 01:02 | מאת: נירית

ד"ר קפלן שלום, ראשית, אני מודה לך על מתן מענה מהיר והתייחסותך לפנייתי. מעולם נתתי לקצב שלי להכתיב עבורי מה טוב ומה לא טוב ומעולם לא נכנעתי ללחצים סביבתיים. אך אני מוכרחה להודות שלהגיע לגיל זה ועדיין להיות בבתוליי אינו ברור. אני חתיכה, יפה (באמת, לא בקטע של התרברבות או משהו. אני בד"כ מאד צנועה, אך אני רוצה להמחיש את התסכול), אשת קריירה, בעלת תואר ולא ברור לי מדוע איני מצליחה לעבור את המחסום הזה וזה לא שאין לי צרכים. אני מתקשה לחשוף עובדה זו בפני הגברים, עימם אני יוצאת. חברה שלי היתה במצב דומה עד לפני שנה וחצי (בגילי) והיא סיפרה זאת לבחור שאיתו יצאה והבריחה אותו. אני לא יודעת באיזה שלב לחשוף את העניין וכיצד. אני בהחלט לא רוצה להבריח אף אחד, אבל עצם זה שאני מסתירה את זה, לדעתי, אינו משפיע לחיוב. מעולם לא הייתי במערכת יחסים רצינית. אמנם יצאתי עם גברים, אך המקסימום היה לחודשיים. אני אשמח לקבל את דעתך בעניין. נירית.

15/11/2004 | 01:37 | מאת: ד"ר אורן קפלן

נירית שלום יש כאן שתי התמודדויות. האחת בטווח הקצר והיא לעבור את מחסום הבתולים שמטריד אותך ומביך אותך גם בהקשר של בני זוג ואיך להסביר להם את המצב. איכשהו זה נראה לי פחות בעייתי, אפשר לפתור אותו בצורה טכנית יחסית בהזדמנות מתאימה שתקרה לך בהמשך. העניין השני שהוא לטווח יותר ארוך הוא להחזיק בקשר זוגי לאורך זמן. כאן יש משימה יותר מורכבת שמעוררת הרבה שאלות. אני לא חושב שכאן זו המסגרת שאפשר דרכה לתת את התשובות. אולי כדאי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לברר היכן הנקודות הרגישות בחייך שתורמות למצב נוצר ואולי דרך פיתוח המודעות גם תצליחי לשנות דברים. דבר אחרון, אין סיבה שגבר יברח אם תספרי לו על המצב. זה כנראה האופן שבו מספרים את הדברים והאופן שבו הם מתפתחים אח"כ. מה שקרה לחברתך לא בהכרח רלוונטי למה שיקרה לך ואל תיקחי דוגמאות מהמצבים הבעייתיים . בברכה ד"ר אורן קפלן

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית