מגע

דר. קפלן שלום.. אני בת 24, ויש לי בעיה- אני סולדת ממגע. כבר 8 שנים, זה מוציא אותי מדעתי כשנוגעים בי. החל ממקומות ציבוריים כמו אוטובוס (אפילו אם זה לחלוטין במקרה), וכלה בהורים שלי והמשפחה שלי. כמובן שמעולם לא היה לי קשר מיני.. חשוב להדגיש- אין לי רגישות יתר וגם מעולם לא היתה לי, וגם מעולם לא הותקפתי מינית.. ובכל זאת אני לא מסוגלת לשאת את המחשבה שיגעו בי, זה מכניס אותי ללחץ וחרדה, וגורם לי להימנע ממקומות עם אנשים ומאנשים בכללי.. האם יש לזה הסבר הגיוני??

יכול להיות שכן יש לך רגישות יתר ..למגע...יש דבר כזה. מעבר לכך, איך את חווה את המשפחה שלך? לוחצת? חונקת?

העולם החיצוני הוא המראה של העולם הפנימי, ובמקומות שבהם החוץ מפירע לי, זו עדות למשהו פנימי שלי שמפריע לי. רגש והיגיון הם שתי 'מחלקות' שונות, נוח לנו במצבים שהם תואמים אחד את השני, וקשה לנו יותר כשהם לא תואמים. מגע הוא לא רק מין, מגע זה חום, קירבה, אינטימיות, גבולות, תקשורת, ...... ההימנעות ממגע / מאנשים - בחוויה הפנימית שלך מגינה עליך, גם אם את לא מודעת על מה ובפני מה ההגנה. מערכות הגנה / דחייה לא מתעוררות 'סתם כך', לכן חשוב מאוד לבדוק על מה את מגינה ומה את דוחה, כך שתוכלי להגיע למצבי קירבה ומגע. זו בדיקה שכמעט בלתי אפשרי לעשות אותה לבד עם עצמך, זה תהליך שחשוב להעזר בבעל מקצוע שיעזור לך.

נוריה שלום אני לא יודע אם להיגיון יש כאן חלק, אבל ברור שיש סיבה למה שקורה לך. מה שנראה לי משמעותי במיוחד הוא לא הסימפטום אלא המשמעות שלו וההשפעה שלו על החיים שלך. למעשה את נמנעת מפעילויות רבות ומקשרים חברתיים בגלל הרתיעה ממגע. התוצר הישיר הוא צמצום רב של חייך ולדבר משמעות לא פשוטה לגבי העתיד. אי אפשר לתת הסבר גנרי כי סביר להניח שמה שקורה לך הוא אישי מאוד. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולראות מה קורה ומה את יכולה לעשות כדי לשנות את המצב. בברכה ד"ר אורן קפלן