ילדה בת שנתיים מכה

ד"ר אורן קפלן שלום רב. אנחנו הורים צעירים לילדה יחידה בת שנתיים.מגיל 3 חודשים הילדה טופלה ע"י מטפלת עד גיל שנה ותשעה חודשים.בחודשיים האחרונים היא נכנסה לגן פרטי.מגיל שנה וחצי לערך היא התחילה להכות ילדים אחרים ואף אותנו.גם כשהיא כועסת וגם סתם כך ללא סיבה.לאחרונה הגננת השימה את תשומת ליבנו לתופעה.היא טוענת שזה מאוד לא מאפיין ילדים שמדברים כ"כ יפה כמו שהיא.הדבר גורם לנו מאוד לאי נחת גם מכיוון שאנחנו מרגישים כאילו אצבע מאשימה נגדינו וגם כי אנו חוששים כי התנהגות כזאת היא לא תקינה ותגרום גם לילדים שמסביבה וגם לצוות המטפל בגן אנטגוניזם נגדה. 1.האם התנהגות שכזאת מצביעה על משהו לא תקין? 2.איך עלינו להתנהג עימה? 3.האם כדאי לפנות ליעוץ או שהתופעה תחלוף מאליה? מאוד אודה לך על תשובתך דנית

דנית שלום לפני כמה ימים היתה כאן התכתבות הקשורה לילד שנושך ילדים בגן. אני מציע שתקראו את ההודעות ואת הקישור למאמר, הדברים די דומים בכל סוגי האלימות שיכולים לפרוץ בגיל הזה. http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/6/xPG/503/xFT/489765/xFP/489765 יש צורך להבין מה קורה לילדה ולהגיב הן באמפתיה למה שעובר עליה, כי ברור שמדובר בסוג של תסכול וכאב, אך מצד שני גם להציב גבולות ברורים שאלימות זו אינה יכולה להמשיך ואינה מקובלת. במידה ותרגישו צורך פנו גם להדרכה אצל פסיכולוג ילדים.

אני חושבת שבלי לפגוע בכבוד של הילדה, וכמובן בלי להשתמש באלימות נגדה, צריך למנוע ממנה להכות, ובמיוחד אתכם! כמובן שאתם חזקים ממנה, אבל תחושת הבטחון שיש לה בכך שאתם ההורים, שאתם "מחזיקים" אותה, ומונעים ממנה "להיות רעה", היא חשובה מאד. אם התנהגות זאת תתקבל על ידיכם בדרך זו או אחרת, הילדה עלולה לגדול בתחושה שהיא חזקה ממכם, שהיא "לא טובה" ואלימה, רק משום שלא שמו לה גבולות נחוצים בזמן הנכון. לכן, חשוב לדעתי, מעבר להבנת הסיבות, קודם כל, להפסיק את ההתנהגות. אין לי ספק שבסופו של דבר היא תהיה או הינה כבר הסובלת המרכזית מההתפרצויות האלה. הריסון של ההתפרצויות על ידיכם, בדרך שאני מקווה שתמצאו, יקנו לילדה תחושת בטחון, תחושה שהיא אינה "חזקה" מדי, ותחושה שאפשר להתמודד עם הדחפים האלימים וההרסניים שלה מבלי להתקפל מולה.

דנית שלום כמעט ברור שהילדה כועסת. ודווקא הדיבור היפה-שמציינת הגננת כאילו מעיד על כך. אלו הם שני צדדים של אותו מטבע- בפסיכולוגיה זה נקרא-היפוך תגובה. הילדה לא תמיד ובצדק מבחינתה ומבחינת שיפוט המציאות שלה יכולה לכעוס, ואז היא מדברת יפה.בפעמים אחרות-משהו בה מרגיש שהיא יכולה ואז כועסת. צריך להתמקד בשאלה-מה גורם לה לכעס. על-פי הגיל וכניסתה לגן, עושה רושם שזה משהו שקשור בזה. כעס על ש'לקחו 'אותה נהסביבה הקודמת ,קשיי התאקלמות בגן, קשיי פרידה מכם ועוד סביב ההליכה לגן והעזיבה את הסביבה הקודמת.פרידה מהמטפלת-אצלה היא היתה הילדה היחידה.העובדה שהיא מכה ילדים יכולה לרמוז לקושי שלה לחלוק דמות מטפלת עם עוד ילדים. העובדה שהיא מכה אתכם,הוריה-יכולה להיות סימן טוב מחד-שהיא מרגישה שהיא יכולה להוציא עליכם את הכעס ושאתם תכילו אותו-וכאן אתם באמת צריכים להכיל הכעס שלה-ולא לכעוס עליה למשל, ומצד שני- היא כועסת עליכם- שוב אולי כי 'הבאתם אותה לגן' היינו-יצרתם בעבורה מציאות שהיא קשה לה ועדיין לא מוכנה ובשלה כלפיה. גם כאן עליכם להיות מאוד אוהבים ומקבלים את הכעס שלה ולאט לאט להתחיל להבין דרך דיבור איתה מה מפריע לה. כך-דרך פעולת ההכלה-הכעס יירגע ואם גם תבינו מה קונקרטית מציק לה-תוכלו לפתור או לשפר זאת והיא תרגיש שהבנתם אותה ופעלתם למענה.זה מאוד חשוב להתפתחותה.