מה לעשות איתו?

אני נשואה 13 שנה. בעלי הוא גבר מאוד כריזמתי נאה וסוחף. החברה מאוד אוהבת אותו ומעריצה אותו. בוא בן 50 אני בת 45. יש לנו 2 בנים. .דווקא לאנשים הקרובים אליו - אני, אימו, אחיו הוא אלים מילולית ונוטה לריב. הבן אדם פשוט אוהב לריב. וכשהוא רב הוא לא בוחל באמצעים. הוא מאיים, הוא מפחיד - ושוב לא ע"י פיזיות אלא הכל במלים. הוא אדם אינטילגנטי מאוד, נאה וחכם אבל חסר למי שיביע דיעה הפוכה לשלו. הוא מסוגל לנתק מגע ולא לדבר עם אותו אדם זמן רב. לגבינו - אין לי ספק שהוא אוהב אותי ויש לנו גם תקופות טובות. אבל בתקופות הרעות הוא מאמלל אותי. הוא בוטה כלפי, תמיד מאיים לעזוב אותי. למרות כל השנים של האיומים ומסע ההפחדות אני מוצאת את עצמי נבהלת וחושבת אולי הפעם הוא רציני. אני משתדלת לרצות אותו והוא מנהל לחלוטין את חיי ואת חיי ילדינו. שנינו עובדים אך על פיו ישק כל דבר בבית. בעיה נוספת ביננו היא בעיית המין. הוא רוצה סקס כל יום. אני תמיד מסכימה. גם אם אני חולה או עייפה אין ויתורים. ואם ויתר לי במקרה אז למחרת ובימים הבאים הוא לא ידבר איתי. סקס נעשה עבורי סיוט. אני חיה בפחד מתמיד מתגובותיו הבלתי צפויות. הוא לא צועק עלי. מסע ההפחדה שלו הוא בשתיקה הרועמת שלו שיכולה להמשך עד שבוע. בדר"כ אני נאלצת להתחנף. אין לי ספק שלטנגו דרושים שניים. אבל אני חיה בטרור נפשי. אני כבר לוקחת סרוקסאט כדי להפחית את החרדה שלי ממנו. גם הילדים מפחדים ממנו. אך בסה"כ הוא בן אדם מסור משפחתי ונאמן. הוא אינו לוטש עינים לנשים אחרות והוא איש משפחה למופת. הוא לא מהמר אינו שתיין אינו נןאף מה לעשות? איך להתמודד איתו?

נטלי שלום מאחר ואינך שמה גבול ברור לדברים שחשובים לך את נמצאת במתקפת טרור בלתי פוסקת. לפי מה שאת מתארת מדובר בבן זוג בו את חפצה גם להמשך חייך ולא מישהו שאת שונאת והיית רוצה להתגרש ממנו. לפיכך את צריכה למצוא את הדרך להתמודד בצורה אסרטיבית וברורה עם הטרור שניצב מולך. חלק ניכר ממנו נובע מכך שאת לא שמה את הגבולות. קחי בחשבון שיציאה למאבק משמעותה גם לסבול תקופה מסוימת הגברה של הסימפטומים. כמו כן אינך יכולה לחזות מראש את תגובותיו. עם זאת, אני מעריך שכאשר בעלך ירגיש שעומדת מולו אישה חזקה שאי אפשר לנווט אותה כמו כלי או חפץ, סביר להניח שהוא יחשוב פעמיים לפני שיפעיל את כלי המלחמה הקבועים. במידה ויפעיל, תמתין לו גם תגובת נגד לא נעימה והדברים לא יעברו לסדר היום כפי שהם קורים היום. ברוב הפעמים נשים במצבך לא מצליחות להתארגן לעשות את המאבק הזה לבד. את זקוקה לעזרה ותמיכה מקצועית שתלווה אותך הלאה. עצם העובדה שהתחלת לקחת תרופה נוגדת חרדה ודיכאון כבר ממחישה את המצב אליו התדרדרו הדברים. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולהתחיל תהליך של שינוי, קודם כל לגבי עצמך, דימויך ובטחונך העצמי, ולאחר מכן בתוך המשפחה. אל תשכחי שיש לך אחריות לא רק לעצמך אלא גם לילדיך שעלולים לסבול מהמצב הקיים לטווח הארוך. כמו כן, מצבים כאלה נוטים להתדרדר עם השנים ולא כדאי לסמוך על האמרה "יהיה טוב" כי באותה מידה יכול להיות גרוע מאוד. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מקווה שתראי את התגובה שלי - עברו יומיים מאז רשמת את ההודעה. אבא שלי הוא אדם כמו שאת מתארת, מאז שנולדתי ועד היום. היום אני בת 25 וחיה עם המון צלקות, אנחנו מפחדים ממנו ולכן אני מבינה למה התכוונת כשאמרת שאת חיה בטרור. אני לא יכולה לייעץ לך, אבל חשוב לי שתקחי בחשבון שהנזקים העתידיים לך ולילדים הם בלתי נמנעים. לכי לטיפול ואח"כ צרפי את בעלך גם, אל תוותרי!!!!