מגורים

שלום! אני בחורה בת 29 ואני עדיין גרה בבית הורי. אני מאד מתקשה לצאת מהבית ולהתחיל בחיים משל עצמי. לא עקב סיבות כלכליות יש לי עבודה טובה....אלא עולים בי כל מיני פחדים או תהיות לגבי : להיות לבד , פורצים, מעבר תמידי בין דירות , אין לי חשק לגור עם שותפים ...במקרה הזה אני כבר מעדיפה את הורי( אין לי אחים בבית) זה נוח אבל גם מבייש אותי כששואלים איפה אני גרה ומעקמים פרצוף. אני לא יודעת מה לעשות.

ברמה המעשית - את יכולה אולי לעבור לגור בדירה קרובה יחסית לבית ההורים, וכך המעבר לא יהיה כל כך חד. את יכולה לקפוץ לארוחות, ולהרגיש יותר קרובה. אפילו לבוא לישון בסופי שבוע, עד שתתרגלי ותתחילי להרגיש את היתרונות של החיים במקום משלך. ברמה הלא מעשית - נראה לי שהפחדים שלך מגבילים אותך, ושאולי החשש שלך להשאר "לבד" או לחלופין עם אנשים "זרים" (שותפים) זה משהו שכדאי לך מאד להתגבר עליו, למצוא דרך להבין אותו. כי נראה לי שזה חלק מההתבגרות, לצאת מהבית, לרצות לצאת מהבית. אז לא לכל אחד זה קורה באותו גיל, ולא באותה דרך, אבל בכל זאת, נראה לי שזה משהו שאת עצמך תרצי, בלי קשר ללחצי הסביבה ולעיקומי אף למינהם (הם פחות חשובים בעיני, מה שיותר חשוב הוא איך את רואה את העתיד שלך כאשה עצמאית). שאלה נוספת האם זה התחום היחיד בו את מוצאת את עצמך חוששת או שזה נוגע גם ליצירת קשרי חברות וקשרים רומנטיים? ככל שה"הבעייה" פחות צרה (כלומר לא קשורה רק למקום המגורים אלא נניח גם לקשרים זוגיים, פחדים, חוסר בטחון וכו') לדעתי כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לנסות לגעת בשורש הדברים. בעיני זאת דרך טובה להתמודד עם קושי, ולהתקדם.

אני מסכימה עם לילה עם כל מילה שכתבה לך, ובהחלט חושבת שכדאי לבדוק גם את הפחדים וגם את סדרי העדיפויות שלך, לכל דבר בחיים - יש מחירים ויש תמורות, לגור עם ההורים מבחינתך, בחוויה שלך יש כניראה יותר תמורות. האם בדקת גם מה המחרים שאת משלמת על זה ? בחיים מחוץ לבית - עבורך כניראה בשלב זה המחירים גבוהים, אבל האם בדקת גם מה התמורות שתקבלי מזה - הרבה מעבר ליישורי האף של החברה ? זה שווה בדיקה בעיני. א

מורן שלום אין טעם לקבל החלטות רק בגלל לחץ חברתי. ברור שאת בוחרת באפשרות נוחה ובטוחה ואולי כרגע זה מה שטוב לך וזה מה שאת צריכה. במקביל כדאי לחשוב על הקשיים שזה מעורר והאם זה חוסם בפניך אפשרויות כמו בן זוג וחיי חברה. למרות שאפשר בקלות להתחיל לנתח מדוע נשארת בבית וכו', לא בהכרח שזה יתרום משהו כעת ושזה הכרחי. המבחן המרכזי בעיני הוא באופן ישיר ופשוט כמה את סובלת מכך או מרגישה נוח מזה. במידה ויש סבל צריך לטפל בענין ולמצוא פתרון. אם נוח לך, עזבי את זה. כאשר תגיע ההזדמנות הראויה סביר להניח שתצאי מבית הוריך למקום המתאים ביותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

היי מורן אני מבינה את הקושי ואת הפחדים. הם קיימים אצל בחורות רבות ולכן רבות מהן מעדיפות לא להתגורר לבד. יש גם גברים כאלה, אגב... אני מכירה אישית מקרים שלבחורה הייתה התלבטות רבה וקשה והיא לא רצתה לחלוק דירה עם שותפים אלא לגור לבד. זה פשוט שינוי אדיר בחיים. אני גם אומרת מניסיון אישי. חופש, מרחב. ללא התערבות של הורים. זה פשוט עולם אחר. אני שמחה שלא לקחתי שותפים כשעברתי להתגורר לבדי. ולא לכל אחת מתאים גם לגור עם חבר שלה....הפחדים דועכים עם הזמן. אחרי תקופת הסתגלות. אם אין לך קושי כלכלי, וזאת בדרך כלל הבעיה שמונעת ממעבר דירה לבד, אז לכי על זה! לא תתחרטי. את יכולה להתחיל מלגור רחוב ליד ההורים שלך אם זה נותן לך בטחון או באותה העיר... או לקחת דירה באזור יותר שקט, לא קומת קרקע. מה שייתן לך בטחון למעבר..