אמא שלי

שלום אמא שלי התאלמנה מאבי לפני כמה חדשים. כיום, אנחנו הילדים מתמודדים עם אשה לא פשוטה בכלל ולעיתים לא צפויה (אבי הצליח בדרך לא דרך לכבוש אותה, וכיום הר הגעש שהיה כבוש בה מתפרץ ללא חשש). אני לא אצליח להעביר בכמה מילים את קווי אופיה, אבל אנסה: היא מסוגלת לריב עם כל אחד. לאחרונה זו הייתי אני. היא מהר מאוד היא מתלקחת, נעלבת, מקללת קללות נמרצות ומגדפת. אח"כ לא מתנצלת אלא נהפוך הוא- מספרת סיפור (כדי להצדיק את עצמה כמובן) מבוסס בצורה חלקית על המציאות, ורוב רובם של הקללות והגידופים מצידה מוסתרים. יש לה ילדים מאוד מוצלחים ואדיבים שלאחרונה קורעים תחת נטלה הרב. אבא שלי היה מגיב לעיתים באלימות פיזית ומילולית, והצליח בצורה חלקית "לרסן אותה". למעשה לא הצליח לשנות בה מאום. אין לה טיפת טקט והתחשבות באחר. מרוכזת רק בעצמה ובצרותיה, במיוחד עכשיו כשהיא לבד. הדרך היחידה לא להתסיס אותה זה להצדיק אותה בכל דבר ודבר.ואז היא חביבה ונעימה. אנשים שלא מכירים אותה זמן רב, מתרשמים מהחברמניות שלה , מחוש ההומור שלה והחמימות השופעת. אנחנו , ילדיה וכמה ממכריה פשוט כבר לא מסוגלים לסבול את נוכחותה ושקריה. האם נתקלת אי פעם בכזה מקרה, ומה אפשר לעשות? אני מלאה בחששות על כי היא נשארת לבדה (כיוון שהיא רבה עם כל- כך הרבה, מתמעטים האנשים שרוצים את חברתה). אני חוששת שמצב ההדחקה הקיצוני של התנהגותה בפני עצמה (לא יעלה על דעתה לבקש סליחה על קללותיה כי היא גם לא מוכנה להודות בהם)- יגרום לה להשתגע בסוף. אנא הצע לי. תודה מראש.

שלי שלום, נסי לא להיות בחברת אימא הרבה. עדי

שלי שלום את כותבת שאת דואגת לה, נשמע שאכן יש מה לדאוג, אבל איכשהו אני חושב שצריך גם לדאוג לך. איבדת את אביך לא מזמן ואת סוחבת בתוכך משא כבד של אמא כל כך מורכבת ומסובכת. תצטרכי למצוא איזון כלשהו בין הדאגה לה לבין טובתך שלך. זה בהחלט לא קל וכנראה מעולה לא היה כך. הסיכוי לשנות אותה קלוש ולכן המקסימום שתוכלי לעשות זה להגדיר היכן הגבולות האדומים שלך, עד כמה את מוכנה להשקיע ולעזור לה, וכנראה שמידי פעם תצרכי להתמודד עם מצבי עימות, כפי שהיה מאז ומתמיד. עבור אימך חשוב שתשמר התמיכה החברתית כפי שהיתה קודם ואף יותר מבני המשפחה והחברים. כל עוד היא תרגיש מוקפת ומוגנת זה כנראה יהיה בסדר. הבעיה שכנראה ששיקול הדעת שלה לא תמיד ניתן לחיזוי ואז יתכן שתהיה התפרצות רגשית שאיתה צריך להתמודד. אני לא חושב שיש פתרון קל לבעיה שאת מציגה ובמידת הצורך יתכן שתוכלו אתם הילדים להתייעץ עם פסיכולוג משפחה כיצד לנהוג, או אפילו את במפגש אישי. בברכה ד"ר אורן קפלן