כבר לא יודעת איך לקרוא לזה

לפסיכולוג שלום אני לא יודעת למה אני כותבת הרי גם ככה תפנה אותי לשיחות, אולי בגלל שבא לי לשפוך את מה שאני מרגישה ואין לי למי. אני אמא לשני ילדים קטנים. עובדת במשרה מלאה וכל יום נמצאת עם הילדים, בעלי מגיע מאוחר. הוריי מציעים לי עזרה אבל קשה לי לסמוך על מישהו אחר. בזמן האחרון התחלתי לקבל הרגשה של "נמאס לי". נמאס לי כל יום לחפש תעסוקה לילדים, בבית אי אפשר לשבת כי זה קשה לי להעביר אחה"צ בבית, וככה אני מוצאת את עצמי יום יום אחרי העבודה עד 22:00 בלילה סביב הילדים. אתמול הרגשתי שאני פשוט מגיעה הבייתה וכבר אין לי סבלנות, לקיטורים, לבכי של הילד על כל דבר שהוא לא יכול לקבל, להסתובביות אחה"צ כדי להעביר זמן, ללחץ שהקטן לא ייפול ויקבל מכה חס וחלילה, ואז הייתה לי התפרצות. צעקתי על הילד הגדול באמצע הרחוב, קיללתי ואיבדתי שליטה . הרגשתי כמו מטורפת. הגעתי הבייתה בכיתי הצטערתי ריחמתי, וזהו. היום אני בתוך עצמי, לא בא לי לדבר עם אף אחד. אומרים לי שאני צריכה למצוא זמן לעצמי. מתי- ב 22:00 בלילה שאין לי כוח לכלום. חוץ מזה שבשנתיים האחרונות התמודדתי לבד עם אגרופוביה שלקחה ממני הרבה כוחות. יהיה טוב , שלי

שלי היקרה.. אני מרגישה את מה שאת מנסה לומר.. את מותשת מאותה השגרה, ומרגישה שאין לך תמיכה אמיתית, לא מבעלך ולא מהוריך.. הם שם אבל את עדיין מאוד לבד.. אני יכולה להביןאת תחושת הבדידות הנוראית הזו, שאת מדברת עליה. ועל אף שאני בטוחה שאת מאוד אוהבת את הילדים שלך,הם דורשים ממך את כוחותייך האחרונים, ולכן זה רק טבעי שהתפרצת על הבן הגדול. לא משנה כמה שחור הכל נראה כרגע, את חייבת לאחוז במשהו ולהוציא את עצמך מהבור.. תאמיני לי כשאני אומרת לך, את לא רוצה להגיע למצב שבו תאבדי שליטה לחלוטין. מצב שבו תשפילי את ילדיך כל הזמן ע"י צעקות או חס וחלילה תכי אותם (וזה קורה).. לא רק שאת תפגעי בהם, את גם תפגעי בקשר החשוב והעדין שאת בונה איתם היום- קשר אם-ילד. את לא רוצה לשמוע, שאת חייבת ללכת לטיפול, אבל את חייבת!! למען עצמך בראש וראשונה, ואח"כ למען העתיד והילדים.. אבל למען עצמך קודם כל.. !!!! אולי תתחילי בכך שתקראי ספר, למשל "סערת נפש" של דר. יורם יובל. זה באמת ספר מעולה שיתן לך אתנחתא וגם מבט אחר, שונה על החיים. את יכולה גם ללכת לרופא משפחה, לומר לו שאת חשה מדוכאת, עייפה, הוא יכול לתת לך תרופות שיעזרו לך לפחות להתחיל לראות אור בקצה המנהרה. ברגע שתאחזי בסולם, היציאה מהבור שאת נמצאת בו כרגע תהיה קלה יותר.. אל תאבדי תקווה, את עוברת מצב קשה.. אבל את תצאי מזה, את כבר בדרך הנכונה, בזה שפנית לפורום הזה- את אולי לא מבינה, אבל עשית את הצעד הראשון לפניה לעזרה.. כל טוב.. בהצלחה מכל הלב..