לחץ לחץ

אני סובלת מחשדנות יתרה כלפי אנשים.כלומר,מראש אני מגדירה שהאדם העומד מולי בעל אינטרסים אני פשוט לא רגועה בחברת אחרים כי אני מנסה תמיד לחשוב מה הם רוצים/מצפים ממני.לפני כמה שנים בשתי מערכות יחסים הייתי כ"כ חשדנית שזה הוביל לקנאה חולנית ממש הייתי מעסיקה עצמי באינסוף מחשבות ובודקת כל דברץ מערכת היחסים שאני נמצאת בה כיום מאוד הרגיעה אותי כי יצר הקנאה פשוט דעך אני לא יודעת אם מדובר באהבה פחותה או בגבר שלא גורם לי להרגיש שמשקרים אותי. יוצא כך שמכל סטואציה אני מתחילה לחשוב "ניסו לעבוד עליי" ואז אני ממש כועסת.לדוג' בעל בית שהבטיח דבר ולא קיים יכול להוציא אותי מדעתי.מה שקורה זה שאחרי שאני חושבת שלילי אני מבינה שזה כן היה חכם כי החשדנות גרמה לי שלא אפול בפח כלומר שלא אתאכזב שכן המחשבות היו נכונות וצדקתי לדביה החשדות אולם לפעמים אני חושבת שעדיף לטעות ולא לשבור את הראש כל היום במחשבות.אני מאוד קפדנית בכל מה שקשור לכל דבר בעבודה אני משתדלת להקפיד מאוד דבר שלעיתים גורם למנלת לומר לי שאני "קרציה" אני בוחנת כל מילה שנאמרת לי וזוכרת אותה במדוייק.אני גם חייבת להגיב לכל דבר בד"כ בשלילה כאילו להרגיש "שונה".הדעות שלי בד"כ בוטות ובסטואציות חברתיות לא נוח לי כי איני יכולה לבטא בדיוק את מה שבא לי. סטואציה נוספת שקרתה לי הייתי בחוג ריקוד ובמקום להתרכז בכיף ובריקוד עצמו חשבתי רק למה אני לא מצליחה וכולן יודעת לרקוד ושאני נראית שמנה והנה המדריכה תבדוק אותי מול כולן ולא אדע כיצד להתמודד יתכן ובשל כך אני פשוט לא ניגשת לדברים שכ"כ רציצי לעשות מפחד "הכשלון"..מחוסר ההערכה ומהמחשבה שאף אחד לא תמים ומחפש את טובתך.אני כ"כ מרגישה שאני צודקת בהתנהגות שלי כי יש חיזוקים לכך אבל קשה לי לחיות כל הזמן לפי חוקיות מסויימת.(דוגמא נוספת:אני לא יצא בערב כשאני יודעת שאני יעבוד בוקר למחרת גם איני מרגישה עייפה אשן בשעה מאוד מסויימת) אם יש לי משימה ארגיש לחץ כאילו שאני נמצאת "במלחמה" ואני חייבת עכשיו לסיימה

רעות שלום, נשמע שאת מה-זה מחמירה עם עצמך שממש חבל על הזמן! אפשר, רצוי וניתן להציב גבולות ולקבוע יעדים וכיוונים בחיים, אבל מה שאת עושה זו פשוט התעללות בעצמך. את לא יכולה לאורך זמן לנהל חיים נורמליים כשכל הזמן את עומדת כמו שוטרת על המשמר ומחפשת איפה ואיך רוצים לסדר אותך ובינתיים מפסידה ומחציה את כל הפאן והכייף וההנאה שבחיים. מה שאת צריכה זה קצת להתפרע, לשחרר את החוקים המורכבים והמסובכים שהחלטת שעליך לדבוק בהם בקפדנות של חייל פרוסי ולהשתחרר קצת. כן, לנסות לצאת בערב לבלות למרות שלמחרת בבוקר תצטרכי לקום ליום עבודה, (מה כבר יכול להיות? מכסימום תהיי קצת עייפה, לא ביג דיל) מותר לך גם להנות לפעמים. הגישה שלך לענות בצורה שלילית כדי להיות "שונה" רק מכניסה אותך למלכוד והופכת אותך למנודה, מבודדת ומלאת מרירות וכעסים. בגלל זה את מתנהגת בבוטות בסיטואציות חברתיות כי כל המתח והכעס נאגרים ומצטברים לך בפנים ואת לא משתמשת בדרך כלשהי על-מנת לנקז את התחושות (כעס, כאב, חרדה) לבטא אותן ולשחרר אותן מהמערכת. את חייבת לגשת לטיפול פסיכותראפי שיתן לך כלים לבנות ולשקם את הדימוי עצמי והביטחון העצמי ויאפשר לך לחיות בשלום עם עצמך. בהצלחה

אני גם חושבת שטיפול פסיכולוגי יכול מאד לעזור לך. אחת הסיבות לכך היא שבטיפול אין להתנהגות שלך אותם השלכות כמו בחיים. בחיים כאשר את עוינת או חשדנית או מגיבה באופן שלילי לאנשים אחרים, הם מגיבים אליך באופן די דומה (באופן טבעי), אבל בטיפול יש לך הזדמנות גם להביא את עצמך, עם כל הנטיות שלך, ולא לזכות ליחס "נקמני" אלא לנסיון כנה להבין, לגעת בשורש של הבעיות, לעזור. יכול להיות שבטיפול יהיה לך יותר קל לחשוף חלקים אחרים שלך, יותר פגיעים, רגישים, וזה גם חשוב. הקושי לתת אמון הוא אחד הדברים שהכי אפשר לעבוד עליהם בטיפול פסיכולוגי, בגלל הקשר שאת יוצרת עם אדם אחר. זה מקום לנוח ממלחמות, ולהבין גם איך אפשר לשנות את החוויה של החיים כמלחמה אחת מתמשכת. בקיצור, לי נראה שטיפול בשיחות, מאד מתאים למה שאת מתארת. פתרונות מהירים אחרים, נסיונות "להיות אחרת" הם דברים שאני לא מאמינה בהם. לשנות דפוסים רבי שנים של התנהגות ותגובה רגשית זה דבר מאד קשה, ועוד יותר קשה לבד ובלי עזרה מתאימה.

רעות שלום אומרים שמודעות למצב היא כבר חצי דרך. את מספרת בצורה גלויה על כך שאת מתחילה כל קשר בחשדנות מסוימת ולאורך כל דבריך נראה שיש על הכתפיים שלך עומס רב. אני מסכים עם ההודעות הקודמות ואין לי מה להוסיף עליהם. אני ממליץ לך לפנות לטיפול ולהתחיל לבדוק את הדברים יותר לעומק. קחי בחשבון שאם את חשדנית, הרי שהיחס הזה לא יפסח גם על הפסיכולוג אליו תפני ולכן יצירת הקשר הטיפולי ושמירתו עלולה להיות משימה לא פשוטה. עם זאת, דווקא בגלל זה הטיפול עשוי לעזור לך כי אם תצליחי לתת אמון זה לא רק יביא אותך לטיפול טוב אלא יהיה בעצם התהליך הזה משהו מרפא. בברכה ד"ר אורן קפלן